כמעט בכל חג שבועות אני נוסע עם הורי לחברים קרובים שיש לנו
בקיבוץ בנגב. יש משהו מאוד תמים בלראות את חגיגות הקציר של חג
השבועות בקיבוצים (אלה שעוד נשארו כאלה ולא עברו כל מיני
תהליכי הפרטות),מין התרפקות מסויימת על ישראל שהייתה וכנראה
כבר איננה.
אבל את חג השבועות מתחילת חודש יוני שנת 2000 אני ומשפחתי
נזכור לעד.
מעשה שהיה כך היה:
היה זה חג שבועות ואני והורי נסענו כאמור לחברינו בקיבוץ.
באמת היה נהדר,ומאוד נהנינו,סה"כ מה כבר יכול להיות רע בביקור
אצל חברים בחג. הגענו לשם בשעות הבוקר המוקדמות ואחר הצהריים
כבר היינו בדרכינו בחזרה לירושלים.
הנסיעה חזרה הייתה רגילה,שמענו מוזיקה,לא משהו מיוחד. אבל הכל
השתנה כאשר שמענו את חדשות השעה 17:00 אשר נפתחו בידיעה
שהדהימה את כולנו. קריין החדשות בישר לנו כי נשיא סוריה חפאז
אל-אסד הלך לעולמו,מת!! אסד מת!!.
כמובן שמאוד נדהמנו מהידיעה המרעישה הזאת,בכל זאת אנחנו מדברים
על חפאז אסד נשיא סוריה המודרנית והדמוקרטית והחדשה! עצב כבד
השתרר על כולנו.
אבל זה לא הסיפור ב-ה הידיעה.
באותה שעה בה הודיעו על מותו של אסד ישבה סבתי בת ה-94 וצפתה
לה בטלוויזיה באחת מהתוכניות האהובות עליה כאשר בדיוק בשיא של
התוכנית כאשר דון אלונזו עומד לגלות שאחותו היא בעצם אישתו
ולהפך,נקטעת לה באכזריות התוכנית לטובת מהדורת חדשות מיוחדת
שבה עומדים כמובן להודיע על מותו של אסד.
מעולם לא חשדתי שסבתא שלי רוחשת איזשהו רגש של חיבה או מעבר
לכך כלפי השכן שלנו מהצפון(אבל אולי מאז שסבא שלי נפטר והיא
נהייתה אלמנה היא הבינה שגברים עם שפם ופרצוף של קרש גיהוץ מה
זה עושים לה את זה),כי לפי התגובה שלה לידיעה כי אסד מת אפשר
היה לחשוב כי היה לה פעם לפני 70 שנה בערך איזה קטע איתו.

מיד עם השמע דבר מותו של אסד הרימה סבתי את שפורפרת הטלפון
והתקשרה אלינו לבית כדי לחלוק איתנו את צערה על מותו של האריה
מדמשק. מה שהיא לא ידעה זה שאנחנו לא בבית ולכן אנחנו לא
יכולים לענות לה. וכאן צריכים להבין נקודה חשובה מאוד  להבנת
הסיפור כולו והיא שבטלפון בבית שלנו אחרי מספר מועט מאוד של
צילצולים עונה המזכירה שעליה מוקלטת הודעת פתיחה שהקלטתי
כשהייתי בן 11 בערך,שזה אומר הרבה לפני שהתחלף לי הקול.
סבתי שכמעט אף פעם לא שמה לב לעובדה שהמזכירה עונה לה אחרי
שאין תשובה לאחר מספר מסויים של צילצולים וחושבת שבעצם ענו לה
התחילה לדבר כשהיא לא שמה לב,בעצם היא לא יודעת,שהמזכירה ענתה
לה וכל מה שהיא אומרת מוקלט היישר אל תוך המזכירה:

"הלו?? מתנצ'וק (כן...ככה היא קוראת לי...עדיין)?? הלו??
שמעתם,אסד מת!!! אסד מסוריה מת!!! שמעתם?? אוי אוי אסד מת!!
זאת סבתא תענו לי!!"

כאשר הגענו הביתה לאחר שעה וחצי של נסיעה בערך,עודנו המומים
ממותו בטרם עת של חפאז מצאנו על המזכירה שלנו את ההודעה של
סבתא כאשר היא צורחת לתוך הטלפון אסד מת אסד מת.

אני חייב לציין שדי צחקנו כאשר שמענו את ההודעה הזאת,הרי מדובר
כאן על אישה צלולה בדעתה,אומנם בת 94 אבל צלולה ושפוייה בדרך
כלל שכנראה לקחה קשה מאוד את העובדה כי אסד לא איתנו יותר.
מאז עברו להן 3 שנים ואסד כבר מזמן "אללה ירחמו" וסבתא שלי
עדיין חיה לה ונראה לי שבסוף היא עוד תקבור את כולנו....