שסופו לא נראה,
מהחום אני נמלט-
מסתגר בביתי הממוזג,
מתפשט לחלוטין-
נודיסט בביתי
מאחורי הוילון,
מציץ לרחוב,
רואה אלמנה בשחור
השרויה ביגון
ומעז
לעצמי לפנטז
על תאווה מטורפת
אשר בגופי מתפשטת,
היא חוצה הרחוב-
עוצרת בפינתו,
גופה נראה מצטמרר-
אולי חשה במבטי החודר,
אולי רעבוני לאלמ(ו)נ(ית)ה
שודר טלפתית למוחה,
חדר בינות מסך צערה,
במבט ארוך אותי זיכתה
כאילו הרשתה לי להגיע ל "גמירה"
ואז אל דרכה המשיכה
ואותי, עם שרידי הזימה, הותירה.
1/09/02 ©
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|