מה שנשאר לי זה לעלות על ההר,
לבקר את החול והחלחלה ולאמר להם שלום
כי מכל מה שיש והיה נשאר רק אבק ואפר
ורק אני בגופי נשאר
מספר
עוד תו סמנטי
אני הייתי פעם כל כך מאושר ועכשיו אנשים וטפסים יגרמו לאבדני
המיותר.

עכשיו כשכולם מסביבי נעלמים ואני עולה אל השקיעה בנוף מדבר
אני שוב נזכר
איך פעם הרמתי הרים בידיי, וליטפתי את הגבעות שלך
איך לא מזמן חייכתי חיוך זוהר והייתי בטוח שעולמי גדול עשיר
ומובחר.


ועכשיו יש רק את מה שנשאר,
אני על ההר זועק לעזרה שתבוא או ממך או בכלל
כי אני לבד ומיותם
ללא כל מטרה או תכנון.

ההרים של עולמי שהיה נחרשו ועכשיו הם שכונת צעירים חדשה
גבעותייה וכל מה שלי היא לחשה, נטמעים בזעקה שלי לקראת משהו
בעולם שאולי עוד יהיה .
ואני לבד על ההר מלא ברחמים על עצמי שהייתי , באבל על עתידי
ובהשלמה כואבת עם מר גורלי.

וכאן,
כאן תתחיל המהפכה...