"לעולם לא!" זעק עוז, אך קול זעקתו גווע, נבלע בשאון הכיתה.
זאב, המורה למתימטיקה, חבט בלוח כדי להשתיק את הכיתה וחזר על
הודעתו. "מחר נלמד על אליפסות, תביאו ספר אלגברה". השיעור
הסתיים, ועוז יצא מהכיתה, אך בלבו נותר החשש מפני העתיד לבוא.

כבר מימיו הראשונים עז לא רכש חיבה רבה לאליפסות. במשך השנים
סלידתו מאליפסות הסלימה, עד שהפכה לפחד - אליפטופוביה. הוא היה
היחיד שהשכיל להבחין בחתירה הבלתי פוסקת של האליפסות להשתלט על
העולם. לרוע המזל, איש לא ניאות להקשיב לו, עד אשר היה מאוחר
מדי.

במהלך השיעור, ביום למחרת, ישב עוז דרוך כמו קפיץ, והסתכל כיצד
השניות חולפות לאט. עוז החזיר מבטו ללוח וחזה בזועה. עשרות
אליפסות חזירו לו מבט מלא שנאה ותיעוב. עוז ידע כי האליפסות לא
יכלו להזיק לו כל עוד הם רותקו למרחב דו ממדי, במקרה זה, הלוח.
למרות זאת, עוז לא נרגע. כל זה עמד להשתנות בתוך שניות ספורות.
עוז צפה בבעתה כיצד תרחיש האימים קורם עור וגידים. זאב חבט
בלוח הרעוע. הלוח נפל והשמיע קול חבטה הרה-גורל בפגעו ברצפה.
האליפסות השתחררו מכלאן הדו ממדי ומסורגי הצירים. הן פרצו
לעולם התלת-ממדי, והסתערו על יושבי הכיתה. עוז היה מוכן, ועד
שהלוח פגע ברצפה, הוא כבר היה מחוץ לכיתה. הוא פצח בריצה
מטורפת, נכנס לאחת הכיתות הריקות וסגר את הדלת מאחוריו. הוא
הרגיש את ליבו פועם בחזקה בחזהו, אך לא איבד את עשתונותיו. הוא
החל להרהר, והגיע למסקנה שהוא צריך להפסיק לברוח ולהשיב מלחמה.
הבעיה היא שעוז לא ידע כיצד להשיב מלחמה, למען האמת, הוא לא
ידע כמעט כלום על אליפסות. "אין בעיה" חשב עוז "פשוט צריך
לקרוא בספר". באותו רגע, נזכר עוז כי השאיר את תיקו בכיתה, ולא
הייתה לו שום כוונה לחזור לשם. "נשאר רק דבר אחד לעשות" חשב
לעצמו עוז.

השטיח בספרית ביה"ס הבליע את קול פסיעותיו של עוז. הוא מיהר אל
עבר מדף ספרי הלימוד. ביד רועדת הוא משך את הספר המדובר. הוא
הרים מבטו מהספר והבחין באליפסה דרך החרך שבין הספרים, מצדה
השני של הכוננית. עוז השתנק, ובכך חשף את מקומו. האליפסה פנתה
מיד לעברו. עוז המבוהל נחפז ודחף את הכוננית על האליפסה.
הכוננית מחצה את האליפסה, וזו פלטה צווחה רמה ומקפיאת דם. עוז
עזב את הספרייה בריצה, בטרם היא תשרוץ אליפסות.

תוך כדי ריצה, עוז החל לעיין בספר. מזווית עינו הוא הבחין
באליפסה הדולקת בעקבותיו. הוא מצא את הפרק העוסק באליפסות.
האליפסה צמצמה את הפער ביניהם. הריצה הקשתה עליו לקרוא, אך עוז
הצליח לקלוט 3 מילים: אליפסה, כיווץ ומעגל. באותו רגע, עלה
רעיון במוחו של עוז. הוא הפסיק לרוץ. האליפסה, שהייתה במרחק
אפסי ממנו, התנגשה בו עם צדה המחודד. ההתנגשות הפילה את עוז
לרצפה. כשקם והביט לאחור, ראה כי אין שם יותר אליפסה, כי אם
מעגל. עוז לא נתן לניצחונו לבלבל אותו, עוז נזקק לנשק חזק
יותר.

בחזרה בכיתה, עוז התחמש בנשקים החזקים ביותר שהאנושות הכירה
ללחימה באליפסות, דהיינו, עפרון ומחק (ליתר ביטחון, הוא גם שם
עט בכיסו). כשסיים להצטייד, נעמד לפני דלת הכיתה. הוא נשם
עמוק, שינס מותניו, ופרץ בריצה החוצה. הוא הסתער על האליפסות,
כיווץ אותן, שיבש את משוואותיהן, שיפד אותן על צירים ומחק
אותן. משך מספר דקות הוא הצליח להביס עשרות אליפסות. אך מהן
עשרות, או אפילו אלפי-מיליוני-טריליונים לעומת האינסוף? ואכן
היו שם אינסוף אליפסות. בסופו של דבר, האליפסות התגברו על עוז,
החרימו את עפרונו ומחקו והובילו אותו, מובס, אל מאורתן.

עוז אולץ להשתחוות ע"י האליפסות. ממולו הגיח היצור המתמטי הכי
מבעית, מחריד ואיום שיכול היה עוז לחשוב עליו. הייתה זו אם כל
האליפסות, אליפסה אינסופית ממנה באות כל האליפסות. זוהי
האליפסה שמשוואתה:
(X-X0)2/a2 +(Y-Y0)2/b2 = 1  
 כאשר a ו- b יצגו כל מספר ממשי, וע"י הצבת מספרים בהם, נתן
לקבל כל אליפסה. זה כבר היה מעבר לקיבולת הסבל של עוז. עוז פלט
צרחה של ייאוש, השתחרר משוביו, חטף את העט מכיסו, זינק אל אם
כל האליפסות, מחק את ה- bבמשוואתה והחליף אותו ב- a. בעשותו
כך, חדלה אם כל האליפסות להיות אליפסה והפכה למעגל. כך הפכו כל
שאר האליפסות למעגלים, ושלטון הטרור שלהם הגיע לקצו. הם הושבו
בכוח אל העולם הדו ממדי ולא פלשו שוב לעולם התלת ממדי עד עצם
היום הזה.