|
אני כותבת לך שיר אחרון..
בשיר הזה אני סוגרת לגמרי את הכל..
זה לא שהפסקתי לאהוב..
וזה לא ששחכתי..
וזה בהחלט לא שהפסיק לכאוב..
ההפך..זה כואב לי יותר..
אבל הבנתי שאין פתרון..
אני צריכה להמשיך הלאה..
אני צריכה להתבגר..
ולמרות שזה לא קל..
אחרי כל כך הרבה זמן..
הגיע הזמן שאני אנסה..
עכשיו במקום לבכות..
אני יהיה שמחה..
במקום לחשוב עליך..
אני אחשוב על עצמי..
כי כנראה..
שעד שאני לא יאהב את עצמי..
אף אחד לא יוכל לאהוב אותי..
אני לא אפסיק לאהוב כנראה - אבל אני אלמד להמשיך קדימה, כי אף
אחד לא שווה חודשיים של בכי בלי הפסקה..
נכתב עם המון עצב.. :( |
|
|
בהתחלה לא היה
משהו מיוחד. סתם
הלכנו ברחובות,
הסתובבנו. אחרי
כמה זמן הוא רצה
לחזור הביתה,
אבל אני אמרתי
לו לא, היום זה
היום, היום אין
הביתה. לקחתי
אותו לגן מאיר,
לאחת הפינות
החשוכות, קשרתי
אותו לעץ,
הורדתי את
המכנסיים ועשיתי
לו מה שעשיתי.
אחר כך חזרנו
הביתה.
אחד, תל-אביבי,
מספר על טיול עם
הכלב |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.