לפני שש שנים ועשור, הדלקתי אש.
לא ממש ידעתי אז איך, אז נוצרה רק להבה. קטנה כזו. כמו של נר.
והלהבה הזו, כמה שהייתה קטנה - חיממה.
ומדי פעם, נטפה עלי השעווה מהנר. אבל אף פעם לא יותר מדי.
והאש גדלה וגדלה, וגם אני גדלתי.
לאט לאט, בלי שידעתי איך, התחיל הנר להפיץ זיקוקים קטנים של
אושר.
אבל לא ניסיתי להבין. כי הנר היה תמיד מובן מאליו.
זו כנראה דרכם של נרות, חשבתי.
ורק לא מזמן, היה נדמה לי שכמעט כבתה הלהבה. ככה פתאום, שינתה
את צבעה מכתום לכחול. וקטנה, וקטנה כל כך.
היום, כשישבתי להתבונן בה שוב - לא הייתה שם עוד.
כל שראיתי היה הבזק אור עצום ורעשים כאלה של פיצוצים קטנים.
כמו זיקוקי דינור ביום העצמאות.
לכו תבינו. פירוטכניקה.