רוני היה ותמיד יהיה מושא אהבתה של גבי. על אף שלא ראתה אותו
כבר 20 שנים. על אף שמאז שפגשה בו לאחרונה הספיקה להתחתן
פעמיים ולאהוב את בעליה.
גבי בת ה- 35 אינה שונה בהרבה מגבי בת ה- 15 ואהבתה לרוני רק
התחזקה עם השנים. גבי בת ה- 35 היא אשת המאה, קרייריסטית עם 2
בנות, מתנדבת באירגונים שונים, בנאדם נעים הליכות. כלפי חוץ
היא מאוד מאורגנת, הכל אצלה מאוד מאורגן אפילו הלבוש שלה הוא
תמיד מודרני וסולידי. מבפנים היא עדיין מלאת חששות, לא בטוחה
באף צעד שהיא עושה, ובכל זאת, ממשיכה לצעוד קדימה.
גבי בת ה- 15 נראית בעיני גבי הבוגרת כדמות התחלתית ולא מלוטשת
של עצמה. שקטה ומפוחדת, בודדה, חסרת ביטחון. את חוסר הביטחון
היא מרגישה גם כיום, אלא שכיום היא לא מפגינה אותו. כל שהיא
מפגינה היא שלווה שקרית. שלווה שעלולה להיעלם ברגע שתפגוש שוב
ברוני.

רוני לא היה סתם אהבת נעורים. הוא האדם ששינה אותה, שגרם לחייה
להיות בעלי משמעות, שנסך בה את הכוח לעזוב הכל. וכל זאת עשה
מבלי שהתאהב בה. רוני היה אדם טוב, ידידה הקרוב ביותר. אהבתה
אליו היא שהרסה את הקשר ביניהם, על אף שלא רצתה בכך. היא לא
ביקשה ממנו דבר, לא התחננה לאהבתו, ידעה שלא תזכה לה. היא רצתה
שישאר ידיד שלה, שימשיך להיות שם בשבילה, אך הוא גילה את אהבתה
אליו והתרחק ממנה כמאש. גבי זוכרת היטב את כאב ההתרחקות הזו,
זו היתה הפעם הראשונה שאיבדה מישהו כל כך קרוב לה בשל טיפשותה
שלה. וכי מדוע רמזה לו על רגשותיה?

על מנת שלא לפגוש בו שוב ולא להקשות על שניהם היא עזבה את
הארץ. ההחלטה הקשה ביותר בחייה. בתחילה עזבה את משפחתה האהובה
וטסה לחופשת קיץ ארוכה אצל סבתה בארצות הברית. אלא שהמרחק הקל
עליה והיא החליטה להישאר שם. גבי שבה לארץ רק על מנת לארוז את
חפציה. במסיבת הפרידה, כשדמעות בעיניי כולם התפלאו רבים על
חסרונו של רוני שם, גבי שיקרה לכל מי ששאל ואמרה שהוא עסוק והם
נפרדו כבר טלפונית.

בבית הספר היהודי בארצות הברית היא מצאה לעצמה חברות וידידים
רבים, בינהם היה דיוויד, לימים בעלה הראשון, הוא שימש לה כתף
לבכיה ומזור לכאבה וגעגועיה. פעמים רבות כל כך רצתה לעלות על
הטיסה הבאה לארץ, לשוב לביתה החם וחדרה הקטן, האישי שלה.
כשסיימה את לימודיה חזרה גבי לארץ על מנת לשרת בצה"ל, היא
נמנעה ממפגשים עם מכרים נושנים על מנת שלא להיתקל ברוני, מיד
עם סיום שירותה שבה לאמריקה.

חתונתה עם דיוויד נערכה בארצות הברית למרות מחאותיהם של קרוביה
וזאת רק על מנת שלא להזמין את רוני, היא לא שמה לב לסימן הרע
בכך. הסימן הרע היה החשיבות שנתנה לו בעוד שעמדה להינשא לאחר.
אחר דיוויד נגררה גבי ברחבי ארצות הברית, כשהוא מנסה להקים עסק
מוצלח. כבר איננה זוכרת את מטרת העסק, רק את המעברים התכופים
ממדינה למדינה. בסוף כבר לא נשארה להם סיבה להיות יחד, זה
נגמר, כל אחד הלך לדרכו. היא היתה זקוקה לידיד שיתמוך בה ולא
היה לה אחד כזה.

עם אור היא כבר פעלה אחרת, מעולם לא חיפשה בו ידיד אלא רק שותף
לחיים, היה להם טוב ביחד והם נישאו בטקס צנוע, ללא משתתפים.
שתי בנות נולדו להם, מאי בת ה7 וסול בת ה4.
לחתונת אחותה לא הגיעה מכיוון שהיתה לקראת סוף הריונה עם סול,
הריון שהיה רצוף קשיים. היא שלחה ברכות והתנצלויות, הרופא אישר
לה לנסוע כל עוד לא תתאמץ, אבל היא ידעה שהוא יהיה שם, והעדיפה
לשמור מרחק.
כשאור חלה בסרטן היא הקדישה לו את כל זמנה ומרבית אהבתה, במותו
מת גם חלק ממנה.

כעת היא במטוס, עושה דרכה חזרה לארץ, לחתונתה של אחותו. אין לה
ברירה. החנות שלה עומדת טוב על הרגליים, אין שום אירוע צדקה
חשוב בזמן הקרוב, הבנות בחופשה והגעגועים למשפחה חונקים את
גרונה. סול פגשה את סבה וסבתה רק פעם אחת והיא שואלת עליהם
המון.
חתונת אחותו. אמה אישרה את הזמנתה מתוך ידיעה שהיא תהיה אז
בארץ, כעת אין ביכולתה להתחרט. כולם יודעים שהיא תהיה בארץ
ושאין לה מחוייבויות אחרות. עכשיו, כעבור 20 שנים של
התחמקויות, אין לה ברירה, עליה לעמוד מול בחיר ליבה, ולכאוב.