יש בתוכי מקום חבוי ונעלם,
את מקומו עד כה איש לא ידע.
זה מקום אליו שאפו כולם,
אל מסתרי אותה האגדה.

הוי סל של נצרים
קלוע זהבים זהבים.

בין שני הרים שם בתוך הגיא,
חבוי אותו אגם מלא סוד.
לו רק אגע בו באצבעותיי,
ושפתיי יתחננו לעוד.

הוי סל של נצרים
קלוע זהבים זהבים.

ובהתחדש הלבנה מעל,
השחר יאדים אז את מימיו.
וצמר צחור ועגלגל,
יתחב אל בין אבניו.

הוי סל של נצרים
קלוע זהבים זהבים.

היה אדם אמיץ ומתוחכם,
שהחמיא על שתי עיניי.
ידו אט אט גיששה אי שם,
ולשונו פלשה אל תוך הגיא.

הוי סל של נצרים
קלוע זהבים זהבים.

ונערה טובת מראה מאוד,
את מימי האגם בקשה ללגום.
הגיעה אל המקום עטוי הסוד,
ונעלמה כבתוך חלום.

ומאז רבים הם המבקרים,
באתר סחוף הסערות.
תהילה הם לכבודו שרים,
בין הנקיקים והמערות.

מה מושך אותם לשם?
הגד נא לי אלי הטוב.
האם זה ריח הדגים או הים?
או שמא החוף הרטוב?
אולי שיער זהוב ומשולש,
הוא אשר רכש את אמונם.
רק כף ידי האומללה תלחש,
"בי הם שפכו את כל אונם".