|
ההיה זה רק אתמול-
אותו רגע קסום שאזכור
שהפך את אהבתנו להמנון
הקירבה שטעמה כה מתוק?
אותם קולות רכים של חיבה,
אותם געגועים מייסרים ללא חמלה,
אותם יצרים לוהטים כאש התמיד,
אותה סימפוניה של אוהבים.
אותן נגיעות עדינות
באצבעות מאתרות
עמקים וגבעות
בגופות בוערים בלהט התשוקות
עד הכניעה המתוקה
עם הנץ הביאה.
אותן נשיקות אוהבות
בלתי פוסקות
משפתיים לוהטות
על גוף כמה לתאוות
עמוקות...
מושלמות.
אותם המבטים המלאים אותנו
ומספרים על המתחולל בנו-
סיפור של תאווה,
סיפור של הערצה,
סיפור של אהבה
בלי אף מלה.
ההיה זה רק אתמול?
12/01/03 © |
|
|
בבה"ד אחד,
בנשקייה, בדידות
אלוהים. יש
עמדות שמירה
יותר טקטיות
בבסיס הזה, אבל
בכ"ז מצאו לנכון
לדפוק צוער
אומלל בנשקייה.
לא משנה, מה
שמשנה זה שיש שם
ימבה כתובות על
הקירות ומדי פעם
את הציור
האוקייז'ונלי של
הבחורה הערומה
שצייר איזה
מאונן. ובשמירה
אחת, הייתי
משועמם פחד,
לקחתי טוש
והלבשתי את כל
הבחורות. הא הא
הא! הלאה
המאוננים!
- סג"מ פסיכי |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.