יושב לבד מול השקיעה
פתאום עולה בזיכרוני דבר קטן
אשר אותו אף פעם לא תדעי.

עולה בי רגע של דממה
אשר הייתה ביני אלייך.
עולה בי רגע של מבט
אשר נצץ ממבטייך.
עולה בי רגע של מגע
אשר חלק על שני ידייך.
עולה בי רגע של תקווה
אשר לבי נשא אלייך.
עולה בי רגע אהבה
שלא תחזיר לי אף אחת!

גאות עולה חיוך ירד.
הים סוער לבי פסק.
ועוד העט החשכה
לעט לעט בועה בועה
תטיל את הלילה במרמה.

ורק הים כמו אמי
ישיר לי שיר של נחמה.
והעורב יושב בצד מביט בשקט ודמעה.
דמעה אחת פתאום דממה.