קופצת, משתוללת עד כלות הנשמה, נחבלת אך ממשיכה במטרה.
תמיד הייתה למכשפה הרעה, מי ידע שבעצם רוצה היא רק מגע מן
הנסיכה?
וחולמת הרחק, ומדחיקה, שומרת מפניי כולם, את גאוותה.
ובבית הבובות, משחקת היא בעל ואישה, אך למה תמיד בבעל קנאה?
עוד סדקים בתהליכי המחשבה, עוד סדקים בחינוך החברה.
ומתנשקת בפעם הראשונה, טעם גס של ריר ולשון בגרונה...
אך זה טוב, זה בסדר, זה באופנה להתנשק עם בנים באמת או חובה.
עוד סדקים נערמים במוחה, עוד שאלות ללא כל תשובה.
ונשיקות רבות, וחוסר אהבה. מגע ללא כל תחושה, ללא כל הרגשה.
ובחור נאה ונכבד פגשה, כה מתאים וכה יהיה נפלא... בעיני
חברתה.
הזמין אותה לסרט אהבה, מלא רומנטיקה, תשוקה, כה כחולה.
החל לגעת, ובחילה עלתה. הזמין חברים לישיבה רגועה.
בפנטאוז מפואר, "שלוש קומות, ולא לשכוח בריכה..."
עוד סדקים נתלשים מליבה, עוד התחזות כבר מעצם היותה.


יד נאחזת, רגל כבולה, גוף חסר אונים נפתח לרווחה.
בקבוק זכוכית שבור, מקל, ברזל, פסל אפריקאי מגולף בדיוק
לצורה...

היא צורחת לתוך נפש סדוקה!
מסתכלת לשעון, כוחותיה נשברו לרסיסים סביבה...
אך לא בכתה, לא... לא בכתה.
ואישה לעתיד נפטרה.
וילדה, את רגשותיה, אבדה.
בין לילה.
חוזרת הביתה עם דם על תחתוניה, צלקות בין רגליה.
פניה חיוורות, גופה קפוא, מתות עינייה.
נסדקה תמימותה, נקרע ממנה בתוליה, ואנושיות כלשהי נשמטה
מידייה.


ואמא בשמחה מזמרת באוזנייה:
"הינך אישה כבר? הינך אישה?"