מוטי פרי-מור / ברנש מופקר |
באקלים אש או קור לבן.
כנודד יושב אוהל נדדתי,
אישה אוהבת השארתי שם.
בשקט תענוגותי לקחתי,
גוף וסוד בנות חן.
כמוקיון רעב גנבתי,
זמן ודעת בלי רחם.
בפתיון מילים וקלס,
רגעי חשק ניבזה.
בעת תאוות בשרים ועלס,
מילות אוהב בודה.
בינת איש לא הייתה בי,
רק לפרוץ חומה.
הוללות באי הטעם,
רישעות ימי חרפה.
ברנש מופקר הייתי,
מוכר חלומות שסועים.
לכל עלמה בקרת,
עת חיבקתי עננים.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|