זמן: צהריים.
מקום: מסעדה.
דמויות: גב"ב, מלצר, קרים.
על הבמה יש כמה שולחנות, ליד אחד מהם יושב גב"ב ומחכה.

גב"ב: מלצר! תביא בבקשה, כוס מים קרים!
מלצר: ( מאחורה ) איזה מים?
גב"ב: קרים!
קרים: ( מגיח מאחורה ) כן?
גב"ב: ( נבהל ) אהה! מי אתה?
קרים: קרים.
גב"ב: אתה המלצר?
קרים: לא, אני קרים ואתה קראת לי.
גב"ב: לא, אתה לא מבין, אני ביקשתי מהמלצר כוס מים קרים ולכן
אתה חשבת שקראתי לך.
קרים: אז לא קראת לי?
גב"ב: לא
קרים: אני מבין. ( פאוזה ) למה לא?
גב"ב: אההה... כי אני לא מכיר אותך?
קרים: ( מתרגז ) למה לא?
גב"ב: כי אתה לא מכיר אותי?
קרים: ( כועס ) למה לא?!
גב"ב: כי ...אהה...
קרים: ( ממש זועם ) למה?!
גב"ב: ( מתפרץ בשאגה ) כי אתה שחור!
קרים: ( מתפרץ אף הוא בשאגה ) ידעתי! זה בגלל שאני שחור!
גב"ב: נכון! זה בגלל שאתה שחור!
קרים: ידעתי!
גב"ב: שחור!
קרים: ידעתי!
גב"ב: שחור!
קרים: אני הבנתי את זה.
גב"ב: ( עדיין בלהט הקרב ) שחור!
מלצר: ( מאחורה ) מי ביקש מים קרים?
קרים: אני לא בקשתי.
גב"ב: אני ביקשתי! שחור!
מלצר: מים שחורים?
גב"ב: מים קרים!
קרים: מה?
גב"ב: ( בצווחת המתים ) שחור!
קרים: סתום את הפה!
מלצר: שקט שניכם! הנה אדוני.
גב"ב: ( למלצר ) שחור! ( לקרים ) סלח לי מלצר, אבל האיש הזה
מפריע לי.
מלצר: מי, קרים?
גב"ב: כן מלצר, קרים.
מלצר: אהה...הוא רק פה בשביל היופי.
גב"ב: אבל הוא קירח.
מלצר: אכן.
גב"ב: אני מבין. אז אפשר קפה?
מלצר: בשמחה.
קפה: ( מגיח ) מי קרא לי?

חשך.