מכתב לקדוש, לקראת חג הפסח.

עוד מעט יגיע חג הפסח עלינו לטובה, קדוש היקר.
אני אעשה את ליל הסדר בקיבוץ לא דתי (חילוני, אם תרצה) בין
חבריי מילדות ועם בני משפחתי, הורי בני ה-90 ומשפחתי המורחבת -
אלו שהקימו את הקיבוץ בשנות השלושים של המאה העשרים, שלא חיכו
באירופה לשואה, שהקימו בית בארץ ישראל וגידלו דורות של יהודים
טובים, שזכות לי להמנות עליהם.
לא, הסדר בקיבוץ לא יהיה על פי ההלכה, אף לא סדר מסורתי
למהדרין, רק סדר סמלי, כזה שחובר על בסיס זה המסורתי ועבר
שינויים משך עשרות השנים שעברו, קיצוצים ותוספות מקומיות כיד
התרבות הטובה על בני המקום.
אנחנו לא נשב כל הלילה ולא נספר לנכדנו משך שעות על הנסים ועל
הנפלאות שעשית לאבותינו בימים ההם, בזמן הזה.
אבל אנחנו נשיר "מה נשתנה" ואולי אף ניתן פרושים משלנו ל-"מה
נשתנה" הזה.
ואנחנו נגיע לשורה "שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו
והקדוש ברוך הוא מצילנו מידם".
אז קדוש, אני מבקש לומר לך בעניין הזה: דחילק, למה לך לחוש
להצילנו בכל דור ודור מחדש? בכל פעם נס חדש, שאנחנו משלמים
ביוקר עד שהוא מגיע.
האם יהיה זה יותר מדי (אנושי) לבקש ממך לשנות את הנוהג הזה?
כלום אין זה מכוחך ומסמכותך להחליט ולעשות לזה סוף, פעם אחת
ולתמיד?
עשה שיפסיקו לעמוד עלינו לכלותינו ודי!
שוב לא יהיה עליך להצילנו מידם! זהו, סוף.
אלא מה, אני מבין שחשוב לך יותר מהכל, אותו הטקס בו מתפללים
אליך ובוכים ומתחננים להצלה. יחסר לך כנראה אותו הקטע בו
עומדים יהודים יקרים בתפילתם ומודים לך על הנסים ועל התשועות.

אז אני אומר לך קדוש: בחייך, תתעלה! תתבגר, אתה יכול גם בלי
זה!
אתה כבר בן אולי מיליארדי שנים, לא? ואם רק משהו כמו 6000 שנה,
גם זה לא מעט.
אז תוותר קצת, מה יקרה? זה יוריד מכבודך חלילה?
אני מבין שבשבילך לעשות נס של הצלה, זה לא ביג דיל. לא דורש
מאמץ מיוחד, אבל היהודים מתפללים ממילא, מהללים את שמך בכל
מקרה, אז בשביל מה להעמיד אותנו בסכנות בכל דור ודור מחדש.
למי זה מועיל?
בחייך, תהיה בן אדם!