מאסטר ספלינטר / הדרך האחרונה |
עומדות שם בכפור
וסופרות לאחור
השניות הן ימים
הדקות הן שנים
כל מאית השניה מקבלת משמעות של חיים
הזמן לא עוצר והטור מתקדם
אין צעקות-
רק השתיקה מכסה את הדמעות
טור של אנשים קטנים, קטנים כפירור
נעלמים בתוך חדר, נגמר הסיפור
צרחה פילחה את האויר
נכבה האור
בטח אותי כבר אף אחד לא יזכור.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|