יש בי צער,
ויש בי כלום.
היה באמת נחמד,
פשוט לא היה קסום.

אין בי פחד,
לא ממך ולא מאהבה,
לא מהקצה,
לא מטרוף ולא הטרדה.

כי אם זה לא זה
אז נמשיך להיות לבד.
נמשיך לחפש בחדר ריק
את הקסם שיצא.

ובאמת שיש בי צער
ויש בי גם פיתוי,
אבל אני לא יכול להתפשר,
לאפס כל סיכוי.

וזה רץ וזה רץ וזה רץ
ואני ישן בעיניים פקוחות.
(16 שעות).

וכולם מתים בסוף,
מרצון או מזקנת ילדות,
ולהיגמר זה לא הפתרון,
גם אם באמת זה דור אבדות.

וכנראה נמות לבד,
כל אחד עם חית מחמד.