(מתוך "סופר ספר", הוצאת עם עובד, 1991)


ספר התנ"ך עמוס בגיבורים ובדמויות לרוב, אבל הגיבור הראשי
ב"הא" הידיעה של התנ"ך הוא האלוהים. על האלוהים אין צורך
להכביר מילים, קרוב לוודאי שכל אחד מכם נתקל בו באיזושהי
הזדמנות.
התנ"ך לא מספר לנו מה עשה אלוהים לפני שהמציא את העולם, אלא
פותח בנקודה בה מנצנץ הרעיון במוחו. העולם לא נברא ביום אחד -
ששה ימים לקח לאלוהים להשלים אותו, והוא גמר אותו ממש כמה
רגעים לפני כניסת השבת. מזל גדול, כי אלוהים, למרות שהוא לא
פנאטי, הוא ממשפחה מסורתית ולא עובד בשבת. העולם שברא אלוהים
לעשותו, דומה במהותו לעולם שאנו מכירים היום, אולי קצת
פרימיטיבי יותר.
באותה תקופה הסתובבו בעולם גם בני אדם רבים, שאף אותם ברא
האלוהים. בין האלוהים לבין בני האדם התפתחה עד מהרה מערכת
יחסים, שהתבססה על ערכים כמו: שכר, עונש, מקל, גזר, היצע,
ביקוש וכדומה. כאשר בני האדם התנהגו יפה, אלוהים היטיב עימם
וכאשר התנהגו אחרת - הוא הרג בהם.
מה לעשות שגם אלוהים איננו אוביקטיבי, ועם הזמן נתחבב עליו עם
אחד על פני שאר העמים - העם היהודי. בכל הזדמנות הוא היה מפלה
את היהודים לטובה, מסייע להם במלחמות ומעניק להם סיוע
הומניטארי. יחד עם זאת, הוא היה מאוד תובעני כלפיהם, בעיקר במה
שנוגע לפולחנות ונאמנות. מי שהיה הולך אחרי אלוהים אחר - לא
היה מלקק אצלו דבש...
בתקופות שונות, כאשר היהודים המרו את פיו, היה אלוהים נוהג
לגרש אותם מארצם, ואחר-כך שב ומחזיר אותם. התנ"ך מסתיים,
למעשה, באחת הפעמים בהם מגורשים היהודים מארץ ישראל לאחר
שהתנהגו באמת בצורה מאוד מאוד מאוד לא יפה (!!!). שום דבר לא
כתוב על שיבתם לארצם, כך שכל קורא יכול להמשיך את הסיפור ולתאר
לעצמו בדמיונו מה קורה הלאה.