בין אנשים שכמותי, אינני מוצאת את האחד, ועם הזמן, גדל בתוכי
הפחד - שאותו האחד - יהיה מבחן שהחיים יעמידו בפני - מבחן שבו
אינני מעוניינת להכשל.
הייתכן, שאותה אהבת אמת בה אני מאמינה ואותה אני מקדשת, תהיה
לאיש שיסמל את כל המתנגד לאמונותיי? הייתכן שיהיה הוא נוכרי,
בן דת אחרת? או שמא, אדם דתי? אף פעם האמצע לא היה צר כל כך,
כפי שהוא כעת.
מצדי האחד עולם פתוח, שנה של טיולים ברחבי תבל, כשאין נפש
לחזור אליה, והלב מלא כיסופים לאהבה.
מצדי האחר, עולם שאיננו מוכר לי מספיק, אך רצוני להבינו גורם
לי ליצירת קשרים אמיצים עם דייריו. ואם בין דיונים לויכוחים,
אמצא עצמי מאוהבת בבחור שיצפה ממני להצטרף אל אמונתו?
כל שאני מבקשת, הוא שהחיים יציבו בפני את אותו הבחור אשר
מנהגיו כמנהגיי, אמונותיו כאמונותיי, ודתו כדתי. דעותיו יכולות
להיות שונות בתכלית, תחביביו הפוכים ותכונותיו מנוגדות.. ורק
שלא אאלץ להקריב עצמי לשם אהבה - שכן אטעה בבחירתי.
בחורה הסוגדת לאהבה - חשה מאויימת ממנה, עלולה לקפוץ אל התהום
בה אאבד עצמי למען הזוגיות, או לחילופין לאבד את הזוגיות
המאפיינת תמימותי למען אותם ערכים שיאבדו מערכם.

שתגיע כבר אותה אהבה. רק שתגיע.