את רחוקה ממני עכשיו כמו השמש,
אני רואה אותך מרחוק ולא יכול לגעת בך,
ועם אעיז רק להתקרב הלהבות התנפצו לתוך הלב,
התנפצו כמו כאב.
כאב אהבה שהיה בא תקווה,
והרסתי אותה בלא הבחנה.
בכל מקום בכל שעה היית נמצאת איתי
וכך היית נותנת לי אומץ להיות גם לבדי.
עכשיו אני שוב לבד בחושך.
אין לי אור אין לי תקווה,
יש לי רק כאב ואשליה. מחכה כל דקה שאולי תחזרי, אבל לא, עכשיו
את אתו מחממת את ליבו וישנה במיטתו נותנת לו כוח להמשיך בזמן
שאני מנסה לאחוז בין אשליה למציאות...