נשמה בוראת את עצמה גלגול אחר גלגול מתוך ספירלת הקיום הנצחית
לתוך מעגלי דרמות הזויות הנצבעות ברצינות של החיים הארציים
המאופיינים בכבדות ואיטיות.
בבריאתה המחודשת הנשמה זורעת את תמציתה בגוף האנושי כזרע הנטמן
בגוף האדמה וצומחת איתו כחלק מיער אנושי עצום. תמצית הנשמה
מכילה את צבעי היקום כולו כמו זרע המכיל את תוכניתו של פרח
השלם. באנוש טמונה האפשרות להתחבר לתוכנית היקום כולו ולצבוע
את חייו באפשרויות אין סופיות. האנוש בחייו צומח אט אט לתוך
תמונות חייו המצוירות על ידו. בתחילה התמונות מטושטשות וחוזרות
על עצמן בדמות דרמות מעגליות. דרמות אלו מביאות את האנוש
להתמודד עם שאלות קארמתיות עבורו  כך שהמגדל הפסיכולוגי
התנסותי של הנשמה נבנה ומתייצב לבנה אחר לבנה. תהליך זה מלווה
בהתבהרות האשליה הקיומית תוך הבנה תיאורטית של ספירלת החיים,
האנוש מבין שהוא האומן שצובע את חייו בצבעי מחשבותיו שלו כחלק
מקומדיה אלוהית כואבת.

כמכלול היער האנושי שזור זה בזה באדמת הקיום. רוב העצים שרויים
בתרדמת חורף בלילה האפל של חושך מודעותי הגורם ליער להיות מקום
אפל ומפחיד. אך פה ושם ישנם עצים המאירים באור הבנתם את
הקומדיה האלוהית הנכתבת בספירלה הקיומית היוצרת את הזיית
הדרמות הארציות החוזרות כמעגלי סבל נצחיים של שאלות קארמתיות
לכל עץ.  עצים אלו משמשים כמורי הדרך בשביל המתפתל של הקיום
ומזכירים לנו שהיער יכול להיות מקום מרהיב ביופיו והכול תלוי
בעיני המתבונן, היער מקום מפחיד רק כחלק מדרמה פסיכולוגית
המונית, טריפ מדהים במורכבותו. הדרמות הארציות הן ביטוי לכוחה
המופלא של הבריאה ומכילות בחירה חופשית וגורל בסתירה פנימית.

הספירלה הקיומית המבוטאת בדרמות המעגליות של חיינו משמשת כבמה
להתנסות הנשמתית.
שכבה אחר שכבה לבנה אחר לבנה נבנית ומתבססת הצמיחה הפסיכולוגית
הנשמתית תוך צמיחת המודעות של האנוש לתבנית זו. מעגלי התרחשות
רבים עוברים על האנוש בניתוק מודעותי  מתבנית זו ולעיתים חיים
ארציים שלמים ואף גלגולים שלמים. באביב נשמתי, ברגע נדיר של
חיבור נשמתי לפיזי ליצירת ישות אחת שלמה מודעת נפתח צוהר,
מסדרון למימד התפתחותי נוסף לנשמה בדמות ספירלת קיום חדשה. זו
יכולה להיות בחיים הארציים אך גם במימד פסיכולוגי שאינו ארצי.

המעבר במסדרון  דורש עצמה נוספת מעבר למודעות עצמית. יש קושי
רב לאנוש להתנתק מחמימותה של אשליית אומללות הקיום הספירלי בו
הוא שרוי. המעבר במסדרון דורש עימות חזיתי עם אשליית מפלצות
הבדידות הפיזית, עם חרדות עמוקות הנובעות מזיכרון נצחי של
טראומות החקוקות במרחב של הישות כולה כחורים שחורים בקוסמוס
הקיומי של הישות.
המעבר בשדה האי ודאות, בין החיבור לחדש והקושי בניתוק מהישן
יוצרות טלטלות וקשיים בחיי האנוש, חיים הנעים בין שמחה מהנשגב
לבין נפילה לדפוסי העבר. הבדידות הבלתי נסבלת של
האינדיווידואליות קשה מנשוא ודורשת מלבד הידיעה בצדקת הדרך
ואמונה בה היא דורשת אומץ. אומץ הנובע ממאגרי היקום בדמות אהבה
אין סופית לחיים באשר הם, אך חייבת לנבוע מאהבה גרעינית אמיתית
של האנוש בעצמו. אהבה גרעינית זו טווה את דרכה שלה אל האהבה
היקומית כולה כרשת ענקית של קווי אהבה אין סופיים. אהבה זו
עוזרת לאנוש לעבור את המסדרון האפל של השחר שלפני זריחת
המודעות החדשה.