הכנפיים שלי קוצצו,
נוצה אחר נוצה
נשרו
אל תחת רגליי.
גופי העירום
עתה
מכל מחסה
לבנבן
ניצב,
כפוף קומה
רועד מפחד
ומקור.

העיניים האלה
שלך
חקוקות בתוך גופי
החשוף
כמו תרות
אחר
הבעיות שרק אתה ידעת
למצוא.
עורי זועק
לחום
גופך.

הרוח מבדרת
שיערי
זכרונות לבנים
ממך
מתעופפים להם יחד איתה.
הכנפיים שלי
ששימשו אותי לבריחה
ממך
בורחות עתה
ממני.
היכולת לעוף
מלב אל לב אל
ליבך
נשרה
יחד עם כנפיי
שקיצצת
אתה.

וכעת,
כשאיני מסוגלת עוד
לעלות לשמיים,
בעיניים עצומות ולחלום
על מקומות רחוקים,
נותרו לי רק געגועים
אליך,
למתי שיכולתי לברוח
ממך.

וגופי קורס.



15.4.03