לרוני
מזל טוב

קרש אחרי קרש
מסודרים ככה בשורות
רגליים יחפות דורכות על מסמר
וזה לא כואב.
הוא מחייך, מסתכל עליי ואז למטה, לוקח עוד קרש, ועוד מסמר
מרים פטיש, ודופק את המסמר פנימה. זהו, עוד קרש מחובר, עוד קצת
וזה יהיה גמור.
עיניים כחולות מחייכות חיוך כמעט כמעט מחבק
והוא מספר בהתלהבות, כמו ילד קטן, שעוד מעט, ממש מעט, זה יהיה
גמור. ויהיה לו בית על העץ, אחד כזה אמיתי! ונשב כולם בקיץ,
ננגן ונעשן, ונתחבק ונישן ונצחק, כמו שפעם היינו. כמו שפעם
היינו, לפני שהכל התפרק, לפני שחשבנו איך לצאת מכאן, כמו שפעם,
אז, כשאהבנו.
חיברו אותנו מגיל 0 ועד עכשיו, מתישהו זה היה חייב להתפרק.
ואפאחד כבר לא מתאמץ להסתיר שרע, ואפאחד לא מנסה להראות שהוא
אוהב את השני. בשביל מה, ממילא זה לא אמיתי.

עכשיו אני מחייכת בחזרה, אני רוצה לבכות אבל מפחדת, מנסה לראות
מה יש מאחוריי הפנים האלה, ולמה כל הזמן הזה, למה כלכך לבד.
ואני רואה עכשיו את מה שהיה פעם, שנה אפילו שנתיים ושלוש
אחורה. איך היינו יושבים שעות מול הטלויזיה, בחורף מתחת לשמיכה
ובקיץ מקפיאים את עצמנו למוות עם מזגן, ואחרכך במטבח, שותים
קולה או קפה וצוחקים ביחד על שיעור ספרות שהיה היום, וסיכומים
בהיסטוריה שתמיד מדחיקים, ולפני הבגרות לומדים קצת, ואחרכך
נרדמים, וקמים, והולכים ביחד לטייל עם הכלבים. ובערב הייתי
מספרת לו דברים עצובים שלי, והוא היה אומר לי שאני חייבת
להתמודד, ולא לתת לאנשים לשבור אותי, ואחרכך כשכמעט בכיתי בגלל
ההוא שהכאיב לי, הוא היה צוחק עליו, רק כי הוא ידע שזה מצחיק
אותי, ועושה לי להרגיש קצת יותר בסדר.
אנחנו היינו החברים הכי טובים, אני והוא.

היום הוא בן 17, ואני הולכת את הדרך אל הבית שלו. חם לי, ואני
כלכך שונאת את הקיץ. מקללת את השמש, מקללת את הגשם שנעלם ככה
פתאום, ונזכרת בקיץ הקודם, שעוד איכשהו היה סביר, וכמה דברים
מצחיקים שקרו אז.
ופתאום אני שם, והוא ישן, כמו תינוק, תינוק בן 17. ואמא שלו
מחבקת אותי ואומרת שטוב לי לראות אותי פתאום, כי המון זמן לא
הייתי, ולאן נעלמתי. ואני מעירה אותו, ומחייכת
"מזל טוב"
-"נרדמתי.."
"שמתי לב."
ואז ממש כמו פעם, אוכלים ביחד עוגה של יומולדת, והוא מלמד אותי
לשחק שחמט, שזה משחק של אנשים נורא מתוחכמים אבל בכל זאת,
ושומעים קצת מוסיקה, ומנגנים קצת בגיטרה, ומדברים.
ויוצאים החוצה, והוא כלכך גאה,
הוא גאה בבית על העץ שלו
עוד מסמר, עוד קרש, עוד חתיכה.
היום הוא בן 17
ואני לא קולטת את זה...

ועוד מעט זה נגמר.