התהילה רק בפתח הדלת עומדת,
לראות אותי היא כבר משתוקקת,

מחכה שאבוא אליה בריצה מהירה,
ואשחק בסרט של ילדה במצוקה,
חושקת לראות אותי על הבמה,
ולשמוע אותי שרה "אני חופשיה...",

התהילה מזמינה עיתונאים אליי,
שיסקרוני ויחקרוני על חיי,
שיספרו על מעשיי,
ועוד קצת על אודותיי,

מעריצים מציפים בכל מקום,
פרטים מחפשים,
רק מבררים,

כל מי שהיכרני לפני בוא התהילה,
לא מבין את פשר הבעיה:
למה דווקא היא?
איך ומדוע?
מי היה מאמין?

ילדה ביישנית,
יושבת בצד,
מחכה בקוצר רוח לאחד,

לא מטופחת,
רחוקה מכולם,
אז איך זה שהיא כבשה את העולם?

עומדת על במה,
חצי עירומה,
ושרה בקצב אל האומה,

כולם צועקים,
לגעת רוצים,

להגיד שראו,
שהם לא פיספסו,

תהילה רחוקה,
הצלחה לא קרובה,

קחו את התהילה,
קחו את הזימרה,

מינעו ממני להגיע להוליווד,
הרחק הרחק שם לתוך התהילה,

אך את הפנטזיה בחיים לא תקחו!
את החלום,
את המחשבה
שאני שם על הבמה,

את המעריצים שבראשי,
את הכוכבת שאני,

אולי זה חלום,
אולי זה יעבור,
כמו כל פנטזיה רחוקה,
שאצל כולם נפוצה,

אולי זה יתגשם,
ואז אשב לי מול עיתונאית,
אספר על החיים,
מהו סודי,
ואיך היה חלומי

אולי העוף לי שם לאמריקה,
אמצא את תהילה
ואולי אגלה כמה היא בזויה,

עיתונאים מציקים,
מעריצים מנדנדים,
במאים צועקים,
ואז אגיד: אוי,זה על הפנים!!
אוי, כמה נעים,
לפנטז עצמי שם בין כל המפורסמים....