שני אהרון / אדמת ליבי |
גופך צונח, המוח לא חושב
ואני מתבלבלת, בוכה
חסומה לכאב.
אולי לרגע, לדקה
התאחדנו לגוף ונפש
אבל הנשר שחג מעל -
עודנו מחכה לטרף.
מרחק שלך משלי
חבוי תחת מעטה תשוקה
רוצה אותך קרוב,
רוצה לדעת לאהוב.
בפתח גן של שושנים
עטור מצחי זר קוצים,
ואתה, הגנן, שותל פרחים
באדמת ליבי...
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|