הלכת כרגיל באמצע הלילה, ליוויתי אותך עד לדלת וסגרתי אותה
אחריך, אז עצרתי לשניה והסתכלתי עליך שניה לפני שהדלת נסגרה.
אז מה? מה כבר יכול להיות סמלי בזה? זה קורה כל הזמן. אז מה
שהפעם זה לא היה בשביל לקבל נשיקת לילה טוב, זה משנה משהו
בכלל?
אז נעלתי את הדלת ותקף אותי דחף פתאומי לבכות, קורה לכולם. אז
לא הצלחתי להפסיק לבכות ולא מצאתי לעצמי מקום בחדר שלי כי הכל
שם היה ספוג בריח שלך. אז לא יכולתי לחבק כרית כשאני בוכה, לא
נורא, קורה.
אז אני יודעת ששיקרת לי שקר קטן כזה, לא מתוך כוונה רעה. פשוט
בשביל שנרגיש טוב יותר קראת לזה בשם יפה. בטח לא הבנת אפילו
שאתה משקר, זה למטרה טובה אז זה בסדר. הפסקה זו מילה יפה...

אז אתה לא תחזור לפה יותר ואני לא אסגור את הדלת אחריך באמצע
הלילה ואני לא אריח אותך עלי אחרי שאתה הולך ואני לא אאמין
לשקר הלבן הזה יותר, אז מה?

זה קורה.