אני שומעת אותך זוחלת ודוהה,
אך כבר נתתי את חיי
ולא לך,
אז איך אצילך? איך אציל?

אני לא מרגישה את הכאב הזורם
בעורקיי כמו רעל,
הפחד המחלחל אל תוך גופי
כמו נשיקה.

נשימה.

נשיפה.

אותך אני מרגישה,
באצבעות ובגב,
ובמנגינה חרישית.
את פחדייך אני
בוכה.

והערב יורד.

התערסלי בגופי, בת,
התערסלי.
אחבקך.

חושך.

הפסיקי לנשום את צחנת קברך
בתוך פעמון הזכוכית שלך.
וכבר אין לך צל.




14.4.2003



החלטתי להקדיש אותו לסבא שלי, ז"ל, שמחר יש לו יום הולדת.
השיר אמנם לא קשור אליו, אבל רוצה להקדיש לו בכל זאת.... גם
אני לא מבינה את עצמי.