שלום לכולם. אני בני.
למה אני כאן?

לפני שבועיים הטלפון צילצל....

רינג, רינג.....רינג, רינג
נתתי לו שיצלצל
רינג, רינג.....רינג, רינג

"שלום, כאן נועה ובני. אנחנו בוחנים את מזג האוויר שבחוץ.
בקרוב נחזור עם תוצאות". ביפ.
- "אה..בני, זה אייל. תחזור אלי דחוף, זה לגבי הפגישה בשבע.
ביי"

רינג, רינג.....רינג, רינג
מה קורה כאן בבית הזה? אין רגע שקט.
רינג, רינג.....רינג, רינג

"שלום, כאן נועה ובני. אנחנו בוחנים את מזג האוויר שבחוץ.
בקרוב נחזור עם תוצאות". ביפ.

- "היי בני, זאת נועה. אתה בטח שואל את עצמך..."

רצתי לטלפון, נתקל בחתול שלה בדרך.

- "הלו, נועה? מה קרה לך? מה קורה?"

שתיקה. הפתעתי אותה כשעניתי. היא בטח העדיפה לדבר למזכירה, כמו
אז כשהיה לה רומן עם גיא, והיא סיפרה לי עליו רק במכתב שהיא
הדביקה על המקרר.

- "היי בני, מה קורה?"
- "נו, את יודעת. חזרתי הביתה ומצאתי שהורדת את התמונות שלך
מהקיר, רוקנת את הארונות, העלמת את הסלון, לקחת את השמפו
מהאמבטיה. את יודעת, רגיל."

שמחתי שאני משתלט על עצמי, לא מתנפל עליה.

- "ו... אתה מופתע?"
- "מופתע? לא, מה יש לי להיות מופתע? אתמול כשמצצת לי את הזין,
כבר ראיתי אותך פוזלת לכיוון הארון בגדים. ידעתי שזה מה שאת
מתכננת. מופתע? לאאא..."

היא שונאת שאני מדבר עם גסויות, הזונה.

- "בני תירגע, תירגע או ש.."
- "או שמה נועה? או שתעזבי אותי? או שפתאום תיעלמי? או שמה?"

זה הטריף אותי. אני חוזר מהעבודה והבית ריק לגמרי. חשבתי
שפרצו, אח"כ חשבתי שטעיתי בדירה...

- " יש לך זכות להתעצבן, אבל יהיה לי קשה לספר לך מה קרה אם
לא תירגע"
- "יהיה לך קשה. אההה... חלילה שאני אקשה עליך עכשיו עם
השטויות שלי, עם הציניות המעצבנת שלי.
אז אני אשאל יפה, כמו ילד טוב: נועה, מה שלומך?"

קשה היה לטעות שהציניות עוד לא עברה לי לגמרי. ולמה שתעבור?
אני לא מכיר דרך יותר טובה להתמודד עם הכעסים שלי.

- "טוב בני. ביי"
- "אה, את מתכוונת לנתק ושלא אשמע ממך לעולם? כמה דרמטי.
תגידי, מאיפה החוצפה הזאת שלך? את באה ככה, באמצע ה'לגור ביחד'
שלנו והולכת? ועכשיו את מתקשרת כדי להעביר לי שיעור בדרך ארץ
בסגנון אופרת סבון? תיכף תספרי לי שמנואל הוא האבא של
החושי-לי-אמק שלך"

ידעתי שאני מעצבן אותה עכשיו. היא, עם הערוץ דיווה, דיווה
פלוס, ודיווה בריבוע שלה.

- "בני. תן לי רגע..."
- "קחי רגע. הייתי לוקח לך זמנים, אבל לקחת את השעון"

זה שעמד ליד המקרר. לפחות המקרר עדיין פה.

- "טוב. אתה בטח לא תאהב את זה, אבל לפחות תקשיב לי עד הסוף"
- "עד הסוף. עד הסוף שלי או שלנו?"
- "זוכר את נטלי? השכנה של מור מהלימודים שלי?"

נטלי, זאת שעושה פן לגבות, או יותר נכון לגבה שלה.

- "זוכר, זוכר. מה? זאת היא גנבה לנו את החפצים? מה היא
ממשכנת אותם כדי לממן ניתוח להסרת גבות"
- בני. עד הסוף."

התיישבתי על הכסא בפינת האוכל, שפתאום שמתי לב שאין לו שולחן.
הוצאתי את ה- Winston מהכיס והדלקתי. כמובן שגם את המאפרה היא
לקחה...

- "תגידי, השארת פה איזה מאפרה במקרה?"
- "לא. תפסיק לעשן"

יפה. הכניסה לי. אני אאפר על הרצפה, בין כה וכה לאף אחד לא
איכפת.

- "ואל תאפר על הרצפה. לך לחלון ותעשן שם"

ואני קם, והולך לחלון. מן אינסטינקט שאני לא יכול להילחם בו.
אבל אני אעמוד שם ואאפר דווקא על הרצפה.

- "כן נועה, אני מקשיב"
- אז הבוקר מור ונטלי היו אצלנו...אצלך. וכבר כשהיא נכנסה בדלת
היא הרגישה וויברציות שליליות. היא חטפה סחרחורת עוד במדרגות
ובכניסה היא הייתה כולה ברעדות"
- "אולי זה מהריח של החול של החתול שלך, לא החלפת לו כבר
שבועיים"

את החתול היא לא לקחה.. אני עוד אראה לה.

- " לא בני. זה לא מהריח, זה מהאנרגיות. הצ'י"
- "...לבריאות"
- "הצ'י זה האנרגיה, אני לא מצוננת. נטלי מתמצאת בפנג-שווי
ולפי מה שהיא הרגישה, זה ממש לא פלא שנכשלתי בבחינה"
- "מה? הבחינה ב'מיקרו כלכלה' שלא למדת אליה?"
- "כן. גם אם הייתי לומדת לא היה לי סיכוי"

האמת, כל הציניות כבר עזבה אותי והתפוגגה. ההלם מכך שהזוגיות
שלי, ושלא לדבר על הסלון, נעלמו לי בגלל איזה פאקינג וויברציות
של מגודלת גבות, זה כבר היה יותר מדי.

- "את צוחקת עלי? נועה, את לקחת את כל הדברים בגלל מה שנטלי
אמרה לך?"
- "לא. זה לא הכל."

איזה הקלה, יש עוד.

- "נטלי עשתה חישובים נומרולוגיים על השם שלך ועל השם שלי
ומצאה שהמוטיב החוזר הוא ארבע, שזה יכול להיות מספר נהדר אם
היינו גרים בבית עם מספר אחר."
- "אה... זה כל העניין? אני יכול פשוט להחליף את השם. איך נשמע
לך זרובבל? אני ארשה לך לקרוא לי זרובי כשאני יורד לך"

זה כל כך מגוחך. קשה להאמין שאני מקיים את השיחה הזאת.

- "אתה מבין בני? ואז היא פתחה בטארוט.."
- "רגע. גם טארוט היה לה איתה? היא באה גם עם כדור בדולח, או
שאת זה היא לא לוקחת לסידורים?"
- "אז בטארוט היא ראתה שמשהו נורא יקרה לי. אסון. מלאך המוות"
- "ומלאך המוות זה אני? נשמע יותר כמו דוד שלך, ברוך"
- "מה יש לך מדוד ברוך? די כבר עם זה. אתה לא מלאך המוות. אבל
אם הייתי נשארת בדירה משהו נורא היה קורה. היא עשתה את זה
פעמיים וראיתי את יוצא לה בעיניים שלי"
- "אבל נועה, לא יכלת לצאת ולחזור אח"כ? היית צריכה להזמין
מובילים שישאירו אותי בלי מאפרה?"
- "אז זהו. שחוץ מהאסון, היא גם אמרה שאנחנו לא צריכים להיות
ביחד. זהו."
- "זהו? זה הסוף?"

אז בזה זה נגמר. אני מכבה את הסיגריה בתוך המסילות של
האלומיניום בחלון. מעביר מבט על הדירה הריקה. קולט שגם את הדלי
ששוטפים איתו את הרצפה היא לקחה מהמרפסת מטבח.

- " אז נועה. איפה את?"
- "אני אצל גיא, רק עד שאני אסתדר"
- "טוב. הדירה שם בסדר? הצ'י וכל זה?"
- "כן. 100%, היא לא בדקה, אבל אמרה שזה בסדר."
- "יופי. את יודעת שהדירה נראית ממש גדולה עכשיו? סופסוף יש
מקום להכניס את המזנון החדש שרצית. למה לא לקחת את החתול?"
- "השתגעת בני? הוא שחור."

זהו. מאז הכל כיף. חזרתי לתקופת החיזורים, להכיר בחורות. הבאתי
הביתה כלב שאכל לה את החתול. ועדיין לא קניתי מאפרה.

עכשיו אני פה. בקורס פנג-שוואי, נראה לי שזה יכול להיות נחמד.