|
מתי יבוא אלי השקט
יפתח דלתי בלא הקש
לא יבקש
ולא ישאל מאין באתי
ולא לאן אלך.
הוא לא ישפוט
ולא יחרוץ הדין
על טעויות חיי
על בחירותי.
מתי יבוא אלי השקט
יסיט וילון מחלוני
ולא ימחק את ציורי הקיר שלי
רק בצבעיו יוסיף גוון
בהיר יותר
ומאובק פחות.
יחבוש פצעי
בלא לחקור פשרם
ישק שרידי הצלקות
ויניפני מעלה
למען אהפוך עטרת לראשו.
למען אפזר את כל צבעי ברוח.
למען אהיה.
למעני. |
|
|
מוזר, נזכרתי
בקטע שהיה לי
פעם עם מישהי:
חזרנו מבית ספר,
עלינו בעליה,
דיברנו וצחקנו,
ופתאם, פ-ת-א-ם,
היא שחררה פלוץ,
כזה מרעיש,
ששתקתי... 15
דקות אף אחד לא
אמר כלום
אני, נזכר ביום
שגיליתי שגם
בנות בעלות
תכולת מעיים
מרתקת |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.