העב השחור נראה מעלינו,
הגשם יפרוץ במהירות,
המים זלגו כמו דמעות,
של זה הנעזב רק היום.

ימים כמו ימים,
לילות כמו סיוטים,
הדמעות עוד זולגות,
בעיני הדומעות.

אני מסתכל על הדלת,
פעם נפתחת,
פעם נסגרת,
ומחשבתי מתערערת.

השמש לא מופיעה כלל,
הזמן לו עובר,
והזמן לו חולף,
ואני בחיים מתרפרף, מתרפרף.

והנה שוב השמש עולה,
שולחת את קרניה אל עבר הדלת,
והיא כבר כלל לא נסגרת,
אך גם לא תפתח לעולם.

ובחלון הפתוח,
נראה לו ההוא,
שזלגו דמעותיו,
וכעת לא ישמח,
לא יבכה,
וחיה לא יחיה.