נחמה חייכה. פתאום החדר הואר והפחדים נעלמו. נחמה לא הלכה
לישון באותם לילות. היא ישבה לצידה וליטפה לה את הגב. מול הצג
של המחשב. עוד לילה ארוך, אבל הפעם נחמה לידה והיא לא לבד.
נחמה רואה מה היא מקלידה אליו, ומעודדת אותה להמשיך רק כך. היא
אומרת לה: "כן יקירה, אין טעם לשחק, את תהיי אוטנטית. מה שאת
מרגישה עכשיו את כותבת. תהיי פשוטה, תהיי בוטה, תהיי מפתה,
תהיי חסרת-אונים, תהיי אישה כפי שאת יודעת." בדרבונה של נחמה
הכבלים מתרופפים, הנשמה דואה וגם הגוף נעור וצועק - אל תשכחי
אותי! ומצטרף לחגיגת החושים. דורש פורקן ומקבל עדנה. נחמה
סבורה שזה נפלא להיות ייצרית ללא מעצורים. היא משכנעת אותה
בחיבוקיה החמים שזה בסדר. נחמה רוצה להביא מנחת-נחמה גם לחייו.
הוא מוצא חן בעיניה, הן רואות עין בעין אותו - קסום כזה, ונחמה
מעונינת לתת לו קצת ממנה. מגיע לו, היא חושבת בקול. גם לו לא
קל בכלל.

הברית החזקה בינה לבין נחמה כל כך נכונה עבורה עכשיו, בימים
האלו הקשים. ומי כמו נחמה יודעת שקשה לה? היא כבר לא ילדה
ותלאות החיים עשו לה חורים קטנים בלב. החוסן פוחת מיום ליום.
והמצב שלה? יש עבודה - אין כסף. יש אהבה - אין זוגיות. יש מין
- אין שובע. נחמה מבינה, ולכן היא כאן. באה כדי לומר שזכותה
להתרפק עליה לרגעים, להסיר את אמות המידה, את ערכי המוסר, את
השכלתנות הצרופה, את האסור האין סופי. נחמה נבראה והגיעה אליה,
והיא כאן רק כדי להעניק לה מנוחה ולרפד אותה לקראת הבאות. ומי
לא זקוק לקצת נחמה?

והוא? מה הוא אומר על נחמה? הוא לא אומר. כנראה שקשה לו לדבר
עליה כשהיא בדיוק עושה לו נעימי בעורף. הוא פשוט מתחיל להתמסר
לה ואל הקסם שהיא מביאה. ונחמה ממלמלת באוזניו מלות עידוד.
נחמה מרגיעה אותו שמותר לו, שהוא זקוק לשתיהן. נחמה מתעקשת
שקשה בחיים ושאדם שלא מניח לה לבוא אליו ולאהוב אותו קצת הוא
פשוט לא מישהו שחי, הוא זומבי. והוא מתענג. בעיקר הוא והיא כה
קרובים עמוק אל תוך הלילה, אפילו שמדי פעם הוא מניח לנחמה
לקפוץ לקפה גם סתם באמצע אחר הצהריים. שעות אסורות לנחמות. אבל
הוא מתפתה. מרגיש הכי נפלא שאפשר אבל גם מרגיש רע כל כך. נחמה
רוקדת סביבו ריקודי בטן ומתחככת בו. נחמה רוצה שיקח אותה חזק.
"נו נו נו כבר! תיתן את עצמך. תיכנע." היא משדלת אותו, "יש
מרחק ביניכם. הסכנה לא כל כך גדולה. היא לא באמת נוגעת. היה
נאמן לעצמך. אתה לא בוגד באף אחד. אתה משוחרר. אתה עף. נו...
תהיה שלה כבר... תן לה מקום של כבוד בלבך. רק ככה תוכל לקבל גם
אותי. אין נחמה לפחדנים."

היתה כאן נחמה לזמן מה. מתוקה, מרגיעה ומסחררת. עכשיו נחמה
מתפוגגת והולכת. היא עדיין בסביבה אבל כבר לא ממש מוזמנת אליו
לבקר. נחמה מסבירה שהיא לא באה כי הוא לא ממש בחר בה. היא
מבהירה שמי שזקוק לה צריך להניח לה להיות היא עצמה. היא נחמה
רק כשהיא מוחלטת וטבעית. היא נחמה רק כשלא חושבים אפילו לשנייה
אחת אם היא טובה או רעה. כשלא חוסמים לה את טווח הראייה. אם
מתחילים לתהות על הצדקת קיומה, אם מתחילים לשקול אם היא מותרות
או לאו אז נחמה סבה לאחור ויוצאת בדלת האחורית. היא לוחשת לה
באוזן לשבריר שניה: "אל תשכחי אותי אף פעם, כי נחמה היא נחמה
היא נחמה."

והיא מתגעגעת לנחמה הנפלאה שלה, אך יודעת שנחמות שכמותה הן
נדירות בעולם המר. אולי עוד תשוב, אולי עוד תגיח - חמה כמו רוח
קדים, יפה ומכושפת, מדהימה ומעורטלת, ותשכיח הכל. ובינתיים...
בינתיים אפשר לשיר...

נחמה - רחל שפירא

"ולכאורה עסקנו בשלנו
רק בשלנו
בלי לבקש גדולות ונצורות
שלוה מופרת
וכבר אחרת
ואין טעם לכסות
כי בפתח נכנסות
התמורות

מי שצמא לכל מחוה של חסד
אזנו תופסת
איך הקריאות חוצות את הרחוב
שואל עדין
שואל מאין
כן, מאין כוחות לשאוב

זה בזו נביט
ונתמה שנית
אם ראינו נכונה
לפעמים אני
לפעמים אתה
כה זקוקים לנחמה

מי שחווה את בערת הקיץ
לבו לבית
ופני הנוף ראי לחרדותיו
את מי ישביע
את מי ירגיע
ועל מה יתפלל עד סתיו

זה בזו נביט
ונתמה שנית
אם ראינו נכונה
לפעמים אני
לפעמים אתה
כה זקוקים
לנחמה"