מוקדש לזכרו של אילן רמון, האסטרונאוט
כל אילן, כל עץ
הוא מאמץ לאין -קץ
לעלות אל על,
להגיע לרום,
ולדבר אל שמי המרום.
וכל עץ, כל אילן מאמין,
שהמרום לדבריו מאזין.
כל ציפור
בין ענפיו
בשפתה תשיר
ותשמש לעץ
האילם-
שגריר.
ובבוא הסתיו -
כל עלה נידף -
הוא עלון -
הנושא
את דבריו -
למרחב -
אך האדם המקנא,
שאף הוא רוצה
לעלות לשחקים
בלהב הגרזן
ובשיני מסור
שם קץ למזמור.
למאמץ לאין-קצה של האדמה
להגיע אל החמה.
ובכל יער עבות
בו רגליו דורכות
נשאר גדם כרות -
מצבת התרבות.
אך למאמץ של העץ,
אין קצה ואין קץ,
ובכל דור ודור
שוב מחדש
מתוך הגזע הכרות
צץ חוטר פעוט.
עוד מעט אל על
הוא כפיים מרים
וכמו כל תינוק
מגמגם האילן:
"אני רוצה לדבר
אל השמים".
ואף עץ זקן לא יעיז להסביר
לחוטר הצעיר,
שלשווא השיר,
כי אף הוא הסב
הרעיש פעם בעליו
וכמוהו חשב
ושר בתום:
"עוד יבוא היום
ונגיע אל המרום!"
חולפות שנים
והחוטר החלש
כוח אוזר
ושוב מתמר
אל על -
והוא מתרומם
הרחק מהאדמה,
עד שבאצבעותיו
יגע בחמה.
ואז שירו של העץ
מתחזק,
צמרתו רועשת
ובסערה הוא זועק:
"הקשיבו שמים, דרי החמה
את קול האדמה!
אף אם עלי ליפול שבעתיים,
אליכם אשא את דברי,
כי אני הוא הקשר בין שפל ורום,
בשם כל אלה הזוחלים שם למטה
אני קורא ועוד לא אדום -
אנחנו נעפיל בלי הרף, בלי קץ
עד לא-די."
"לא נשקוט, לא ננוח ולא נישן
עד היום, בו יוכל כל אילן,
בלי כל מחסום,
בלי כל מעצור
לדבר אל המרום.
אנחנו עוד נשבור
את שיני המסור!"
כי כל אילן, כל עץ
הוא מאמץ לאין-קץ
להגיע לרום
לעלות אל על,
ולדבר אל שמי המרום
וכל עץ, כל אי מאמין,
שהמרום לדבריו מאזין.. |
