כשאני יושב בבית וחושב על מה אני עושה בעולם המת הזה בכלל אני
לא מוצא תשובה.
יושב בבית וחושב למה באתי? למה אף אחד לא אמר לי שהעולם הזה
ריק? למה אף אחד לא הזהיר אותי שמה שאני עומד לראות הוא לא מה
שאני רוצה לראות?
מחשבות אלה ואחרות פשוט הורגות אותי.
ואני באמת רוצה ללכת, לעבור לעולם אחר.
כי המוות הוא לא מה שחושבים.
המוות הוא רק מעבר לעולם אחר עד שמתים שוב.
אם אני כבר פה אני אמור למצוא אהבה, אבל אהבה היא לא אמיתית
ולא תהיה אמיתית, כי אין דבר כזה רגשות אמיתיים.
בעולם הזה כול אחד דואג רק לעצמו ולא מעניין אותו מאחרים.
מרוב כל העצב לא נשאר מקום לשמחה.
איפה כל אותם הצרחות שצרחתי שלא נשמעו?
ואיפה כל אותם הדמעות שבכיתי שאף אחד לא שמע?
הם פשוט אינם כמוני, כי אני אבדתי את הרצון להיות פה, אבדתי את
הרצון להצליח, להתפתח.
אבדתי את עצמי!