לילה שקט, לילה של  אימה,
הוא מתהלך עם סכין בתוך נעלו השחורה.
מתקדם, מחייך חיוך תמים,
ושום אדם לא מנחש מה קורה אצלו בפנים.
אנשים עוברים ושבים אל ביתם,
והוא בשלו ברחוב, מיותם.
מסתובב בלא מעש כמה דקות,
קם והולך שוב, לא יודע למה לחכות.
מוציא הסכין מביט בה, רוגע,
ועוד רגע בלהב נוגע!
סכין צחורה וכה בתולית,
מרגיש שחובה היא למצוא לה תכלית.
הולך אל הגן ויושב על זרדים,
ולאט את הסכין מוציא וחותך...