זה הזמן לעצור להסתכל,
לדעת מה הכי כואב,
מה מציק בתוך הלב,
לדעת למה אני מתאהב.

אני מתאהב שוב מהתחלה,
באותה אחת שליבי הלך איתה,
לא יודע להתגונן,
לא יודע לעמוד,
פוחד משבר,
נופל לתמיון.

מתאהב- הצער חודר,
לא מבין מדוע זה קורה,
כל כך מפריע,
כל כך עוצר,
לא מפתיע,
מסתבך.

רסיסים של מלכות נתתי,
ורדים של נסיכות לקחתי,
רק דבר חשק בתוכי,
רק דבר אחד עמד בפי,
אהבה- כל כך קסומה,
לא כואבת, לא ברורה,
מחזיקה בי את היום הבא.

חוכמה לאט אותי הורסת,
כי הדעת גדולה,
כמה שאדע יותר- הטעות תהיה מרה,
והדמעה שבי נוזלת לא חוזרת לעצמה,
כל כך שקופה כה מכאיבה,
לא יכולה להפסיק-
הדמעה.

שני אנשים- אני מביט גבוה,
מנסה לא לרדוף את מה שידוע,
אהבה- שאותי לקחה,
שבי השקתה את צמחיה,
ונבלה.

מן ניגון ישן נושן,
על זוג שאהב ועכשיו הוא לא כאן,
שט על מימי נחת רוחי,
מרחף מעל-
השנים- שעברו-
נגמרו, ולקחו את מה שנתת לי,
מה שלקחתי- ממך.

התמונה- השאירה בי זיכרון,
השאירה הכל לדימיון-
הכל מושלם ולא כואב,
הכל מושלם ללא צורך לחייך.

יש פעמים שאני רוצה לשתוק,
לא יכול להפסיק ולפלוט טעויות- עבר-
כואב, מדמם בתוכי וגוסס,
מתקרב- אל היום האחרון,
שבו אפסיק להיות ראשון,
ואז אוכל לדעת מה השארת-
ביד.

והלילה כבר בא,
הגיע הסוף,
הגיע הזמן ללכת- לשתוק,
כי עכשיו כבר שעה מאוחרת,
והעין את ידי רודפת,
הכל מתוך שינה,
שרוי בהזיה- עומד ללא תשובה,
לילה טוב מתוקה.