הוא אוהב את הקופסה שבה מונחים השברים שלי
הוא אוהב כל כך
עד שהוא כבר לא רואה שאלו רק שברים.
הרי עטפתי אותם בעטיפה מושקעת, אפילו עם סרט קטן שעליו יש
פעמון.
(האמת שאם מושכים חזק מספיק, הסרט נקרע)
אספתי את כל השברים די מזמן והדבקתי בדבק מגע,
אולי לא מזמן, אלא אחרי שנתתי הזדמנות אחרונה.

הוא אוהב את הקופסה שבה מונחים השברים שלי
וגם את הדיבור הכמעט רציף שבוקע ממנה (עם הרבה אמונה),
כן... גם אחרי שדבק המגע מתייבש קצת, יש לו עוד עצמאות.
ממבט ראשוני אני בטוחה שהשטח נראה שלם.
אולי זאת רק עוד טעות.

הוא אוהב את הקופסה שבה מונחים השברים שלי
יכול להיות רק קצת מחבב.
יתכן שגם נוח לו ככה
להאמין שהוא "אוהב".
גם לי נוח ככה, עד שהוא ינסה לחפש
כי הדבק מגע, יקירי, בקלות מתמוסס...