אני חי כבר כמה שנים בפחד מתמיד, רחובות בוערים,
בכל מקום פיגועים ואין סוף לדמים וזה כבר רגיל
שאין שקט ואין נחמה.
העולם חושב שאנחנו חיות , לא נותנים לחיות
ועוצרים חיים שהיו כה יפים וללא דיבורים,
מנסים להרוג ערבים.
התמודדות קשה עם מצאיות חדשה, עם ממשלה חלשה
שהיא מובילה לאבטלה גדולה, לחיים בזבל ומחפש תועלת
ומוצא רק מינוס בבנק.


אנחנו עושים ילדים, אבל מה עתידם,
אולי למות במלחמה, או אולי לחיות בצל הסכנה?
אנחנו עובדים כמו חמורים, וגרושים מרוויחים,
אבל מה המטרה,אם רק ממשלה מזה מרוויחה
כולנו מקווים שיבוא יום בהיר, השמש תזרח ליום חדש ולא רגיל,
ליום שבו אפשר לאמר את המילים " הגיע זמן לשינויים",
להתחלות, לריגושים ,כי זה בעצם החיים.
זה לא חלום, זו מציאות, שמחכה לנו בחוץ.

אז תסלח לי עולם,
אני כמו כולם
רק מנסה לחיות את החיים.
ותבין את זה עולם, שאנחנו העם,
עם מדינה קטנה, עם מלחמה גדולה
ותקווה אחת קטנה, והיא -
לשמור על כבודה.