יש רחוב בתל אביב שנקרא שינקין ובשביל אותה ילדה מסוימת, רחוב
זה נורא מוזר, עד כדי כך, שבליבה היא מרגישה את האופל שלו
והאופל כל כך חזק, שהוא מציק לה. הדבר המוזר הוא, שזה קורה רק
בלילה. היא עד היום לא הבינה למה ואיך זה קורה. אחרי הכל, היא
גרה ברחוב צדדי, לצד שינקין. היא גדלה שם ולמרות ששינקין היה
החצר האחורית שלה, בחצר הזאת היה שד שהפחיד אותה. אבל מה שיותר
הטריד אותה, שברחוב הזה, השד לא היה בו, אלא בה והוא הופיע
לפניה רק בלילה, כשרחוב היה ריק מאיש והיא היתה הולכת הביתה
וזו היתה הדרך היחידה הביתה וכל פעם שהיא הלכה ברחוב הזה, היא
פחדה שהשד יופיע לפניה. היא כל כך פחדה ממנו, שהיא היתה הולכת
מהר. כל פעם שהיא נכנסה לרחוב שינקין, היא שמעה אותו צועק
אליה, כל פעם בצורה אחרת, כאילו הוא מנסה לצאת ממנה, שהיא תראה
אותו, אבל היא לא הסכימה להסתכל אחורה, היא היתה פשוט ממשיכה
קדימה במהירות, עד שהיא היתה מגיעה הביתה. אבל יום שישי אחד
הכול השתנה. השעה היתה 4 לפנות בוקר והיא חזרה הביתה ממסיבה
ונכנסה לרחוב שינקין. בהתחלה היה שקט ואז התחילו שוב הקולות:
"היי ילדה", "חכי רגע", "אני רק רוצה לשאול אותך משהו". היא
התחילה לרוץ מהר יותר, היא פחדה שהשד שלה יתפוס אותה, אבל היא
לא ידעה שהשד שלה הפעם ירוץ אחריה. היא שמעה את הצעדים שלו
מאחוריה והיא רק ראתה את תחילת הרחוב שלה. היא הרגישה את השד
על גבה, אבל היא הספיקה להיכנס לרחוב שלה ולהיכנס לבית והשד
שלה עמד שם בכניסה לרחוב שלה, כולו זיעה על המצח שלו ועיניו
הכחולות בלטו והשערות השחורות שלו נפלו על פניו ועורו הלבן
קיבל גוון קצת אדום בגלל החום והוא עמד שם כולו כועס ועייף. זה
כבר קרוב ל-9 חודשים שהוא רואה אותה מהחלון מהבית שלו או
ברחוב, את אותה ילדה יפה. הוא סך הכול רוצה להציע לה לצאת, אבל
שום דבר שהוא עושה לא עוזר והוא לא מבין למה. אז הוא החליט
שזהו, הוא כבר נכנע. אותו שד הלך לביתו עצוב ונרדם והילדה עוד
שוכבת במיטה וליבה דופק חזק. היא תירדם בקרוב. אני משער
שלפעמים כדאי להסתכל לשטן בעיניים, מי יודע מה תראה בהן.