את..
אותך בחרתי, לא לרצות לעצמי.
ובחירתי נשטפה ממני בזרמו של נהר החיים,
כה חסר כיוון, ומלא כוונה:
לעגון במפרצך ולגאות על גדותייך.
וכוחה של כוונה:
כמו הסלומון !
מעיזה,
גם נגד הזרם, כנגד כול הסיכויים.

אני יודע שאת כאן,
אני יודע שאת מקשיבה.
אני רוצה שתדעי !
אף אחד לא נלחם עלי כמוך.
הייתי חוזר בזמן, לאותו ערב בכיכר.
אוחז לך את היד ומקרב אותך אלי, בשקט.
מחבק ולא מרפה.

מכירה את התחושה שיצאת מהבית ושכחת משהו ?
משהו חסר !
ככה אני מרגיש מפני שאת לא איתי.

בעינייך גיליתי מלאך בדמות אדם.
בעינייך ראיתי את ביתנו, מהלכת ביננו,
חצאית,
זקט ג'ינס
ופרח בשערה השטני.
והעיניים...
הכי מדהימות שיש.

לכי לעזאזל, איך ויתרת עלינו