כל עיר ראויה לחמלה,
מכיוון שכל עיר היא סך כל האנשים שבה.
וכל האנשים שהיו.

כל פרדס ראוי לחמלה,
מכיוון שכל פרדס הנו סך כל הציפורים
שקננו בין ענפיו.

כל שדה ראוי לחמלה,
מכיוון שכל שדה הנו סך כל זכרונות
הילדות שנספגו באדמתו ובשורש
גבעוליו וקוציו.

כל ים זקוק לחמלה,
מכיוון שכל ים הנו סך כל הסודות
שהתנקזו בין נחליו
ובתוך המכתבים שהושלכו אליו
בבקבוקים עשויים זכוכית.

אבל כאן כבר אין פרדסים, ואין שדות,
וגם הימים והנחלים הם כבר לא
מה שהיו פעם.

רק ערי אספלט ובטון,
צהובות-אפרפרות,
ישנן

אבל גם בהן
כבר אין חמלה.