אחרי זמן מה, אתה מבין שהכל היה לשווא... כל הדיבורים, כל
הנסיונות, כל המאמצים.... הכל ירד לטימיון... ואתה שואל את
עצמך: למה? עשיתי משהו רע? הכעסתי גורם כלשהו למעלה? הגורל
שונא אותי... ואתה נשבר בתוכך כשאתה שומע את השירים הקיצ'ים
האלה של כל להקות הבנים האלה ואת כל זמרות הפופ ששרות על זה.
ש: "I was born to make you happy...." ואז אתה מתעצבן
ומתחיל לקרוא לעצמך פראייר, ואז זה בא... ההבטחה שלעולם חוזרת:
"אני בחיים לא אתאהב יותר ויהי מה...", מה "מה"? מה זה
אומר? הרי אנחנו יודעים שבעוד חודש-חודשיים, חצי שנה לפעמים,
זה הכל יתחיל מחדש, אותו סיפור בגרסה אחרת ואנחנו נשכח מה בכלל
הבטחנו לעצמנו... ככה אנחנו הולכים שוב ושוב אל גורל של כאב,
שלמעשה, אנחנו מביאים אותו על עצמנו. מי מכריח אותנו להיות עם
מישהי? הכל טעות אחת גדולה ואי אפשר להבין את זה... אם רק
יכולנו, ברגע אחד של שפיות לשבת על הספה, עם כוס גדולה של שוקו
חם, עם שמיכה, באמצע החורף ולבד מול הטלוויזיה כשמוקרן "חלף
עם הרוח" ולא נרצה מישהי איתנו, זה יהיה רגע מנצח! הרגע בו כל
תקוותינו יתגשמו! אנחנו חופשיים, האהבה לא שבה ותקפה ללא רחם
ולא הכתה בכל הכוח בליבנו השביר... אנחנו סוף סוף נוכל לעשות
מה שאנחנו רוצים וצריכים ולא לשים קצוץ על כלום... כמובן... עד
שה"אחת" תבוא...