קניתי לי פאזל.
כבר כמה חודשים שכל החברים שלי לוחצים עלי לקנות פאזל, במקום
לחכות לך שתרכיבי את עצמך, במקום לנסות להרכיב אותך מחדש.
אז קניתי לי פאזל תלת מימדי, כדי שהעיסוק יגרום לי לשכוח שכואב
לי, כדי שהיידים יוציאו את הכאב בבניה ולא על עצמי, כדי שאחרי
הכישלון איתך אני ארגיש שיש דברים בעולם שאני כן יכולה
להרכיב.
ועכשיו אלף חלקים מפוזרים סביבי, בתוך העולם הקטן שלי, ואני
מתחילה בתהליך ההרכבה של הפאזל. פאזל של גוף עירום ומושלם, ספק
של גבר, ספק של אשה, שרק מחכה שאני ארכיב אותו, זה נראה כאילו
חיים שלמים הוא חיכה בקופסא רק בשבילי, שאתן לו חיים.
ונתתי, נתתי לו חיים... נתתי את כולי בבניה של הפאזל. לא
השארתי מעצמי דבר לעולם החיצוני.
עכשיו זה אני והפאזל הגמור שלי, הפאזל השלם.
הסתכלתי על עבודתי הגמורה כעל יצירת אומנות מושלמת.
ואני הרכבתי אותו... אני ! אני מעבירה בעדינות את אצבעותי על
גופו של הפאזל, מלטפת את החיבורים שחוברו היטב, מרגישה את
הסדקים שרק עין מיומנת תוכל לזהותם.
אני מחייכת את החיוך המרוצה מעצמי ומתחילה לתכנן תיכנונים
ארוכי טווח לי ולפאזל שלי, רואה אותנו על המטוס בדרך לביג-בן
שבלונדון, רואה את עצמי הולכת ברחובות וגוררת אחרי את הפאזל
שלי, והוא יבוא לכל מקום, והוא לא ירצה לבלות לילות עם אשה
אחרת או עם חלקים אחרים כי הפאזל שלי מושלם ואיתי הוא ירגיש
שלמות.
והפאזל שלי לא יהיה מבולבל והוא אף פעם לא יתפרק כי הרכבתי
אותו חזק חזק. ולי אף פעם לא יהיו ספקות לגביו ואני לא אפקפק
בנוגע לאהבתו אלי כי הוא ייתן לי להרגיש הכי אהובה בעולם ואני
אדע שהוא תמיד רוצה להיות איתי, והוא אף פעם לא יגרום לי
לבכות.
אני הרכבתי את הפאזל המושלם.
עכשיו אני יכולה להתפרק.