חודשים שלא חשבתי עליך. לא ככה בכל מקרה.
ועכשיו? עכשיו אתה פתאום בכל מקום.
צץ לך לפתע בזמן שיחה עם חברה, בזמן שאני עושה שיעורים, בזמן
שאני סתם שוכבת וחושבת.
נזכרת בך.
נזכרת בך ובכל הזכרונות הטובים, היפים האלו - מאז.
ימים שנראים ממש רחוקים עכשיו. עברתי המון מאז.
אני לא אותו בן אדם,
הספקתי לשכוח אותך,
הספקתי להתאהב במישהו חדש.
אבל פתאום אני נזכרת בך שוב, ומתחילה להתגעגע. מתגעגעת לדברים
הקטנים שהיית עושה, אומר... לתיאום המדהים בינינו.
מעניין אותי אם אני אי-פעם אחווה שוב משהו כל-כך טוב. כל-כך
אמיתי. כמו באגדות.
הקשר הראשון הרציני שלי - שהשאיר טעם כל-כך טוב בפה. הרגשה
שככה כל קשר צריך להיות.
הכרתא ותי כך-כך טוב. הרגשתי כל-כך בטוחה איתך.
לא התביישתי - לא הכרתי את המילה הזאת במחיצתך.
קראת אותי כמו ספר - ידעת תמיד מה אני אעשה ומתי.

אני ממש לא יודעת למה זה קורה לי.
אני חושבת שזו הריקנות בחיים שלי כרגע, שאין לי מושא הערצה
כלשהוא אז המחשבות שלי משוטטות להן לכל מיני כיוונים ישנים שלא
חשבתי שאחזור אליהם. אבל חזרתי.
ועכשיו אני מבולבלת.

                                  מה אתה עושה פה?!