טיטי אליה / דיכאון |
שמיים אני מחסירה פעימה מול שמיים כי הם גדולים עליי מידי החיים שלי נמצאים בין סוגריים מוטלים בספק בין מרכאות הגשם שוטף את פניי פוקחת עיניים ומתחילה לבכות דיכאון כן- אמרתי צברתי ת'אומץ לא לסתום את הפה כבר כמה שבועות ולמה זה ככה המינון שלי יורד ועולה |
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד. |
|