קשה לסגת לאחור
אחרי שנגעת באור
קשה לשחרר לחופשי
את הרוגע הנפשי-
מה שקראת לו האושר האישי
הראש אטום ולא נכנס כלום
הרגש הפך להיות משהו סתום
משהו מהלב הופך להיות משהו רשום
וזה כואב אחי- צורב
כמו להיות ערום ביום גשום
אתה מנסה לנהוג בכביש חסום
ואין לך בכלל רשיון...
אתה בחיפוש כל היום
אחרי דבר לא ידוע ואתה לא מוצא מקום
משוטט, מתלבט, מתחבא- מתחבט,
מתעמת, לא קולט, עוקב אחריה לאן שהיא יוצאת
זה חודר כמו ריקושט
בוהה באישוניה ואתה מתהפנט.
קיבלת לחם האמנת זה סעודת מלך
זה יפה אבל עכשיו אתה לא שבע- ותוהה למה, איך.
בחושך הולך ואתה מסתבך,
בירח מלא לאיש זאב הופך-
אחרת איך תסביר את היללות, את הווריד כמעט חותך.
אתה מתנצל במקומה אם היא עשתה דבר רע,
זורק פתאום חפיף זה לא נורא, מה קרה- אין שד במנורה?
בונה לעצמך מאורה- זה כמו מלחמה קרה, אתה נגד עצמך.
רוחות רודפות אותך, השטן מותח אותך, חבל לראות אותך-
מבקש קצת התחשבות ומבקש מיד סליחה...

נושא תפילה ובקשה רוצה לגעת בשלמות
אבל עובר עוד לילה קר שהוא נותר לבד גלמוד
הוא המום לא מבין איך הכל הלך קאפוט
משאלתו היחידה שנשארה לו היא למות.

הבחור בהלם איך זה אפשרי בחוק
להשפיל, לבזות, לעשות מבן אדם ככה צחוק
כל פעם מחדש הוא חוטף ת'שוק
בעצם הממתק היה יותר מדי מתוק
קח ת'זמן ילדון- תעשה ואח"כ תחשוב
איך לא ידעת כמה מסוכן זה לאהוב
ואיך היה לך ת'טיפשות לכתוב "אהבה לנצח" על הספסל ברחוב
איך שעלית לשמוח, ככה נפלת לכאוב
די תמימות- הכל מאינטרסים
מרוב שירי מכאוב וצער הצטבר לך ים טקסטים
ובאלו הימים
כששואלים "כמה כמה" מתכוונים להרוגים
אתה בשלך בעניינים אחרים
נתון לימי הזעם של המלאכים
ערימה של זעקות כמו בקבר אחים
על הקבר של ליבך כבר הינחתי פרחים...