בכל לילה, כשהולכת לישון,
עוצמת את עיניי,
והסיוט חוזר אליי.
חולמת אני שאתה עוזב,
משאיר אותי לבדי.
מפחדת אני, שאלוהים ייקח אותך ממני,
כפי שלקח את אחינו.
מתעוררת,
שטופת זיעה,
ועיניי מלאות דמעות.
שוטפת פניי וחוזרת למיטה,
עוצמת עיניים, והסיוט ממשיך להציף אותי.

בכל צהריים, בשעות הכמעט קבועות,
אני הולכת לנוח,
נשכבת במיטה,
מהרהרת מעט,
ונרדמת.
לפעמים לוקח לי שעות להירדם,
ואני מתפללת לאלוהים שיפסיק את החלום,
אני רוצה לישון, בלי לחלום בכלל,
לעצום את עיניי, ולהירדם,
לפחות לילה אחד בלי הסיוט שלא נגמר...

שיר זה נכתב, בעקבות מוות אחי ז"ל..