אין קשר בין יעקב איילון לבין הסיפור הזה. כל קשר שתמצאו בין
המציאות לבין הסיפור, מקורו במוח החולני שלכם.

בוקר, קפה - שניים סוכר והלכתי לעבודה.
חזרתי בערב, דיברתי עם האישה, הילדים - טיול קצרצר עם הכלב
והופ יש מבט.
חזרתי התרווחתי מול המסך, אישתי לידי - והתחלנו לראות חדשות.
הניקיי ירד, הדולר עלה, ת"א 100 קפץ, והיורו השתגע.
בהודו שוב שטפונות, באפריקה שוב רעב, והמשק שוב שובת.
ואז הקריין שם רגליו על השולחן, הוציא חוברת תשבצים והתחיל
לפתור....
"הלו" קראתי לו - "אתה שם, אולי תמשיך את המהדורה?"
"לא" הוא ענה לי.
"למה לא?"
"ככה לא - אמרתי שיש שביתה במשק, ואני שובת".
"למה אתה שובת?"
"אהה, אני רוצה שכר יותר גבוה, כמו כולם, וחוצמזה אני מזדהה עם
שאר אחי, הפרולטריון"
"מה פרולטריון בראש שלך? אתה מגיש בטלוויזיה, גר בצפון ת"א,
נוהג ברכב חדש. לא בדיוק אוכלוסית מצוקה"
"רואים שאתה לא מבין בכלכלה" הוא אמר לי והמשיך "אם אני מזדהה
איתם עכשיו, משלמים לי על ימי השביתה בפועל, וכשכולם יקבלו
תוספת לשכר, גם אני אקבל."
"אז אתה לא ממש פרולטריון" ניסיתי
"למה לא?"
ראיתי שזה לא יוביל לשום מקום, וכיביתי אותו.
למחרת, שוב יום רגיל, קמתי בבוקר, קפה - שניים סוכר והלכתי
לעבודה.
חזרתי בערב, דיברתי עם האישה, הילדים - טיול קצרצר עם הכלב
והופ יש מבט.
חזרתי, התרווחתי, והדלקתי הטלוויזיה.
על המסך, שוב הקריין.
"לאן הלכת לי ככה אתמול באמצע?" הוא נזף בי.
"אההה....." התחלתי להסביר.
"תרוצים לא יתקבלו, לך לפינה ותכתוב 1000 פעם 'אסור לברוח
באמצע שיחה' "
נמאס לי מהקריין הזה שיושב לי בטלוויזיה, אז כיביתי אותה.
למחרת התקשרתי לעיתון וביקשתי שישימו מודעת דרושים: "דרוש
קריין חדשות, למהדורת מבט בערב. תנאים טובים למתאימים".
בערב, הדלקתי לטלוויזיה, בתקווה שיהיה שם קריין אחר, אבל אותו
קריין היה שם, בפנים חמורות סבר
"שמעתי שאתה החלטת להחליף אותי. ככה עושים ככה? אני צריך לקרוא
על זה בעיתון? אתה לא מספיק גבר בשביל לספר לי בעצמך?"
"תשמע" ,אמרתי לו, "זאת הטלוויזיה שלי, ואני רוצה שתעוף ממנה
מיד!"
"מה תעשה לי אם אני לא אעוף ממנה?" הוא ניסה.
"אני אזמין ניידת שייקחו אותך מכאן"
"כן, ומה תגיד לשוטרים? שקריין החדשות לא מוכן לעוף מהמסך
שלך?"
יש לו נקודה טובה, למנייאק.
"צודק, אני אוריד לך פטיש על הראש" איימתי
וקמתי להביא פטיש.
חזרתי עם הפטיש וריסקתי את המסך, ריסקתי לטלוויזיה את הצורה,
וראיתי משהו שנראה לי כמו העיסה שנשארה מהקריין.
אשתי לא הבינה מה אני עושה, ואמרה לי שזה בגלל שאני עובד קשה
מדי. למי יש כוח להסביר לה?
בבוקר הדלקתי רדיו, והקריין היה שם, תפסתי את הפטיש וריסקתי את
הרדיו. באותה הזדמנות גם חיסלתי את הרדיו שבאוטו.
הגעתי למשרד, הדלקתי את המחשב, והייתה לי הודעת אימייל ממנו,
אז ריסקתי גם את המחשב.
הבוס שלי הציע שאני אקח חופש כמה ימים.
ברחוב, בדרך חזרה לאוטו, עברתי ליד חנות אלקטרוניקה, והוא היה
שם, על כל המסכים, צוחק עליי ומצביע. מצביע וצוחק.
הרמתי אבן מהרחוב, והתחלתי לרסק איתה את כל המסכים שהיו שם.
נכנסתי לאוטו והתנעתי.
כשהגעתי הבייתה, התקשרתי לאשתי וספרתי לה על החופשה הבלתי
צפויה שקיבלתי.
היא הציעה שנצא לחופשה, נסתובב לנו על איזה אי, נהנה מהחופש
ומהשמש, ונרגע.

החופשה הייתה נפלאה, ובבית חיכה לי מכתב פיטורים ממקום
העבודה.
החלטתי להתנקם בו, בקריין הזה שככה הרס לי את החיים.

הפקידה יצאה החוצה וקראה: "יעקב איילון, תיכנס בבקשה".
נכנסתי, תחזיקו לי אצבעות.