למה אני תמיד נכנסת למצבים, האלה, הכל כך קשים,
למה אני תמיד נמצאת בצד הלא נכון של המטבע, הגלגל,
מתי קיבינימט יתהפך לי הגורל?
נמאס לי להיות כלואה, לא בחדר ולא בבית,
אלא אצלי במחשבה.

לפעמים אני מרגישה, שאני נמצאת בסביבה לא מתאימה, לא מבחינת
הגיל,
מבחינת הלב והנשמה.
סיפור החיים שלי הוא כמו של אישה שכבר צריכה להיות נשואה,
ז'תומרת לא שאני כבולה, עם גבר אחד, אלא שעשיתי כל מיני שטויות

ושהגיע הזמן להתמסד ולהקים משפחה.

אני לא מבינה מה אנשים רוצים ממני, מילדה,
אני עוברת ברחוב, הם שורקים, די נמאס,
רק אתמול הרי הפסקתי לשחק קלאס...
אבל עם עבר כמו שלי איך אפשר להתעלם,
ילדה אני כבר לא, אבל אישה?? רחוקה ממני במרחקי שנות תעופה.
אז מה לעזאזל אני עושה???
אני שום דבר ביקום הזה, עוד אחד בלשכה לסטטיסטיקה,
עוד דג בים, עוד ציפור בשמיים, אבל לא חופשייה.
לא מיוחדת, לא כשרונית, לא יפה ולא חטובה,
אני לא יער ואין בי דובים.
כבר הפסקתי ממזמן לאהוב את החיים.

אני איפשהו תקועה ,תוציאו אותי...בבקשה!!