אני נשארתי בתחנה, הבושה אסרה עלי לעלות.
הרוח לא מרחמת היא מכה בי בחוזקה,
מנצלת את רגעי בדידותי,
העצים אינם מחפים עלי, הם מביטים בי ומרכינים את ראשם,
בני האדם היו עוצמים עיניהם, כאילו מתעלמים מקיומי
כל הבריות סלדו מפני, רחקו עד אין קץ
השמיים כבר סגרו את שערי הדמעה
ואלוהים היה מביט ולא עושה דבר.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|