ארבל הכרמלי / האורח |
כבד הוא משאו
שנוטל על שכמו
ולא יודע אנה יבוא.
היא פונה אליו בצערו
מנסה להמתיק גלולתו
בכוס ניחומים, אולי חיוכים
ואולי אפילו באהבהבים.
מלפניו היא מתגלגלת,
מלטפת,
נצמדת,
בחום אוהבת.
הוא, האורח,
שבגופה מתארח,
נסחף במסילות כיבושה
ושט בנתיבי השלווה.
07/03/03 ©
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|