האם בזה סיימנו את מה שבאנו לתאר?
עיקר דברינו נהפוך לתפל,
כל עוד זמן ימשיך ואבק ייאגר,
כל כלי כתיבה ייחנק
כל נייר קלף ומגילה -
לא יתגלו גם לעיוור.

פוחדים אלה הממהרים לקבור
את כל הכתוב,
כל שיר ומזמור.
טובי הטובים בחשכה נשארים,
דברי תפילה כך נעלה לזכרם,
טובי הטובים -
הם הראשונים הטובעים.
כך ייסגר הספר על מחבריו,
וייראה כי בו מונחת אמיתות כזביו.

לא נוסיף עוד להסביר את הכל ולא דבר,
לא עוד לספר על אהבה, מוות, עתיד
או עבר. אין צורך במלנכוליות -
כי הזמן יודע לרפא
את נפלאות המקומות
וזכר המראה.
אין צורך בדם או דמעה,
בדמיון ומציאות -
אהבה או שנאה.

אתם רק תדעו את אשר ידעתם תמיד,
ואני אדע את ספריי להשמיד!